אחד הנושאים המרכזיים העומדים בלביבת הליך הגירושין הוא נושא מזונות הילדים.
בנושא הזה יש מספר גישות ויש בנושא שינויים מרחיקי לכת שנוצרו במהלך השנים.
כמו כן, בנושא של מזונות הילדים יש פערים משמעותיים מאוד בין הגישה של בית המשפט לענייני משפחה לבין הגישה של בתי הדין הרבניים. זאת, בייחוד לאחר פסיקת בע"מ 919/15.
יש לציין, שבמקרים מסוימים מתחשבים בפרמטרים שונים בשביל לקבוע אם יש בכלל חובה לשלם מזונות. וככל וישנה חובה לשלם מזונות, מה יהיה גובה המזונות.
נתחיל מהמקרה הנפוץ יחסית של קביעת דמי מזונות כאשר קבעו הסדר של משמורת משותפת.
כדי להגיע לנוסחת המחשבון של תשלום המזונות בהורות משותפת, ניתן מעט רקע למשמעות של דמי המזונות ולמשמעות ההורות המשותפת.
ההורים חייבים לפרנס את ילדיהם הקטינים. הם חייבים בכך הן מבחינת החוק והן מבחינה הלכתית.
סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 נותן תוקף חוקי ברור לחובה זו. וכך כתוב בסעיף זה:
"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו"
יתרה מזאת, סעיף 17 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובע כי:
"באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין"
הרי שמבחינה חוקית יש חובה על ההורים לדאוג לילדים שלהם. זה חובה שהם לא יכולים להתחמק ממנה. כמובן שכל עוד וההורים הם אנשים נורמטיביים הרוצים בטובה של הילדים שלהם וכל זמן שההורים חיים יחד, הרי שאין דילמה כלל בנושא. הבעיה הזו צצה ועולה בדרך כלל כאשר ההורים נפרדים.
למעשה, הנושא של החובה לשלם למזונות הילדים קדומה בהרבה משנת 1962 עת נחקק החוק לכשרות משפטית ואפוטרופסות.
כך למשל, השולחן ערוך (באבן העזר סימן עא סעיף א) פוסק כי:
"חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש, אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם; ומשם ואילך, זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו. ואם לא רצה, גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו. ואם לא רצה, מכריזין עליו בציבור ואומרים: "פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו, והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו"
הרי שהחובה לזון את הילדים קיימת גם על פי ההלכה וגם לפי החוק האזרחי.
ישנם הבדלי גישות בעניין בין החוק לבין ההלכה. החוק אינו רואה הבדל בין האבא לאמא. ברמת העיקרון החיוב מוטל על שניהם באותה מידה. לעומת זאת על פי ההלכה החיוב מוטל בעיקר על האבא. אמנם יש חריגים ויש רמות שונות של חיוב, אבל כעיקרון עיקר החיוב לפרנס את הילדים הוא על האבא.
כאשר בני הזוג נפרדים, ההורים עדיין חייבים לדאוג לילדים המשותפים. יש להבדיל בין מזונות האישה שהבעל צריך לשלם לפי ההלכה (כפי שגם התחייב בכתובה) לבין מזונות הילדים. החיוב למזונות האישה מפסיק ברגע שהבעל מגרש את אשתו (לא שנפרד, אלא שנותן גט). לעומת זאת החיוב למזונות הילדים נשאר בתוקפו גם אחרי הגירושין.
כאמור ישנם הבדלי גישות בנושא בין החוק לבין ההלכה, וישנם גם פערי גישות בין ביהמ"ש לבין בית הדין הרבני.
כשהורים לילדים מתגרשים, זהו צעד מאוד משמעותי לילדים. אחד הנושאים המרכזיים בגירושין הם היכן ישהו הילדים? האם אצל האמא או שמא שצל האבא? ישנם כמה אפשרויות לפתרון הבעיה. ההסדר הנפוץ הוא משמורת משותפת. לפי ההסדר הזה הילדים ישהו בחלק מהימים אצל האבא ובחלק מהימים אצל האמא.
למעשה, כיום המושא הזה נקרא חלוקה שווה של זמני השהות. כאשר גם אם לא מחלקים את הזמן באופן שווה לגמרי, זה יכול להיחשב כמשמורת משותפת.
לקריאת המאמר שעוסק בנושא התנאים למשמורת משותפת לחצו כאן.
לקריאת המאמר שמתמקד באופן חלוקת הימים במשמורת משותפת לחצו כאן.
סכום החיוב בתשלום המזונות משתנה בהתאם לנסיבות. הוא משתנה בהבדלי הגישות בין ביהמ"ש לביה"ד. והוא גם משתנה בין דיין לדיין או בין שופט לשופט.
יחד עם זאת כמעט בכל המקרים יהיה חיוב בתשלום המזונות. יש מצבים חריגים בלבד שמעניקים פטור מתשלום המזונות. אחד מהם הוא כשהילדים מעל גיל 6, ולאבא אין כסף לשלם עבור המזונות. בנושא זה ישנם פסקי דין לכאן ולכאן. לכן במצב הזה מאוד תלוי מי הדיין שידון בנושא המזונות, וכפי שנרחיב בהמשך.
לאחר שהבהרנו על משמעות דמי המזונות ועל המסגרת של המשמורת המשותפת, נעבור לחישוב גובה המזונות ולמחשבון מזונות בהורות משותפת.
ראשית חשוב לדעת שאין נוסח אחיד וחד משמעי בנוגע לסכום המדויק של גובה המזונות.
ולעצם העניין, יש בנושא הבדל מהותי בין ביהמ"ש לבית הדין הרבני לביהמ"ש.
בביהמ"ש החישוב הוא שמחשבים את סך ההוצאה החודשית לילד בהתאם למקום שהותו (כמה זמן הוא אצל האבא וכמה אצל האמא). בנוסף, מחשבים גם את רמת ההכנסה של כל אחד מההורים. אם האבא עשיר יותר מהאמא, הוא ישלם יותר. ואם האמא עשירה יותר, היא גם תשלם. החלוקה מחשבת גם את זמני השהות וגם את רמת ההכנסה.
לעומת זאת בית הדין הרבני מחשב את הדברים אחרת. עד גיל 6, יחייבו את האבא בכל תשלום המזונות. לאחר גיל 6, לרוב יחייבו את האבא, אבל אם לאבא אין כסף והאמא עשירה אז האמא תצטרך לשלם.
ההבדל בין הגילאים הוא מעניין הלכתי מה החיוב של האבא לזון את ילדיו. אם זה בגדר של חיוב או מצד עזרה (דין "צדקה"). לכן כשהחיוב אינו מעיקר הדין, זה כבר הופך לחיוב מעט יותר מעומעם שתלוי בנסיבות.
תקנות הרבנות הראשית הרחיבו את חיוב תשלום המזונות לאבא עד שהקטין מגיע לגיל 18 (נבאר את הנושא להלן). בנושא הזה קיימים פסקי דין סותרים עד כמה רמת החיוב של האבא. ישנם פסקי דין הרואים בתקנות חיוב גמור. לפי זה גם אם לאבא אין כסף, הוא חייב לשלם את דמי המזונות. לעומת זאת פסקי דין אחרים רואים בתקנות המשך דין של צדקה וברמת חיוב פחותה, ולפיה אם לאבא אין כסף הוא אינו מחויב לשלם עבור מזונות ילדיו.
לאחר גיל 18 זה כבר מאוד משתנה בהתאם למצב הילד. אם הילד אינו עובד, הוא בדרך כלל יקבל שליש מדמי המזונות.
תקנות הרבנות הראשית משנת תש"ד קבעו כי:
"לפנים בישראל אף על פי שמעצם הדין לא היו כופין את האב בממונו לזון את בניו הקטנים, אלא עד הגיל של שש שנים, היו מכלימים אותו ומכריזים עליו […] אך בזמננו לא איכשר דרא וכפייה מוסרית אין כוחה יפה כלל וכלל. החוק הממשלתי אינו נותן סמכות לרבנות בעניין מזונות ילדים אפילו לא למטה משש, אלא שבתי המשפט הממשלתיים זקוקים בנידון זה לפסוק על פי דיני ישראל […] כשטענו מצד הילדים, שבדיני ישראל כופין את האב מתורת צדקה, אם הוא אמיד, באה התשובה שהחוק הממשלתי אינו יכול להתחשב עם טענה זו […] בימינו אלה […] סכנות מוסריות גדולות צפויות להם (לבנות וגם לבנים) אם פרנסתם לא תהיה מובטחת על יסוד משפטי […] אי לזאת קבענו […] לחייב את האב בחיוב משפטי גמור ולכופו בממונו בכל הכפיות האפשריות החוקיות, לפרנס את בניו ובנותיו עד גיל של חמש עשרה שנה." (ההדגש אינו במקור)
בשלב מאוחר יותר, בשנת תשל"ו, קבעה הרבנות הראשית כי:
"לאור הנסיבות המוסריות החינוכיות והכלכליות בזמננו מחליטים להעלות את חיוב האב למזונות ילדיו עד גיל 18"
בתקנה מאוחרת זו נפל פגם מסוים והיה קיים חילוקי דעות בנושא בעקבות עמדתו של הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שקבע כי:
"לדעתי תקנה כזאת צריכה להיות על ידי כל דייני ורבני ישראל וגדולי התורה, וכך נהגו רבותינו הגאונים נשיאי הרבנות הראשית לישראל ונשיאי בית הדין הגדול, הרב"ץ עוזיאל זצ"ל והגאון הרי"א הרצוג זצ"ל, בזמן שתיקנו התקנה לחייב במזונות הילדים עד גיל חמש עשרה. אחרת אין לתקנה כזאת שום תוקף לפי ההלכה"
לכן, תקנה זו עלתה מחדש לדיון ואישור בפני הרבנות הראשית, וכיום יש לה תוקף מלא.
ישנן שתי גישות בכל הנוגע לתקנות הרבנות הראשית שמרחיבות את גיל המזונות.
הגישה הראשונה טוענת כי החובה למזונות הינה מחיוב משפטי גמור ונובע מעיקר החובה לשלם מזונות. לכאורה הגישה הזו נתמכת בלשון התקנה של הרבנות שקבעה את ההרחבה של תשלום המזונות ב"חיוב משפטי גמור".
גישה זו מתבטאת למשל בפסה"ד של הרבנים הרצוג ועוזיאל זצוק"ל שקבעו כי:
"מוטעת היא ההנחה כאילו תקנת הרבנות הנ"ל מבוססת על החיוב המוסרי של צדקה גרידא. לפי האמת אין הדבר כן, אלא התקנה בעצמה יוצרת חובה משפטית עצמאית גמורה, שהיא איננה נובעת מדיני צדקה כלל ואיננה מוגבלת, איפוא, על ידי ההיקף המצומצם של דיני צדקה. תקנת הרבנות הראשית באה להעלות את גיל הילדים, שהאב חייב במזונותיהם, ולא מדין צדקה לעניים, אלא מדין חובת האב למזונות בניו ובנותיו, שכל המונע עצמו או משתמט מזה, הרי הוא חוטא לגבי ילדיו והורס חיי המשפחה בישראל, ואסור לו לאב לנער את חצנו מחובה אבהית זאת ולהטילה על הצבור או על האם." (ההדגש אינו במקור)
לעומת זאת קיימת גישה אחרת בכל הנוגע לתקנת הרבנות הראשית, ולפיה החובה המורחבת למזונות הילדים הינה הרחבה של דיני צדקה ולא מעיקר הדין.
גישה זו הינה פחות נפוצה בפסיקה, אך היא קיימת במקרים מסוימים. גישה זו מתבטאת למשל בפסה"ד שנתן הרב אלישיב זצוק"ל שקבע כי:
"ראה בפסק דין של בית הדין הגדול לערעורים תיק תשי"ט – ארבע עשרה האומר: גם לפי תקנות הרבנות הראשית משנת תש"ד לחייב את האב לפרנס את ילדיו עד הגיל של חמש עשרה שנה נראה שבמקרה ויש רכוש להילדים אין חיוב על האב לפרנס אותם עיין בסעיף ג' בתקנות הנ"ל […] מתוך הדברים האמורים לעיל יש להניח כי התקנה לחייב את האב בחיוב משפטי גמור ולכופו בממונו לפרנס את בניו ובנותיו עד הגיל של חמש עשרה שנה, הוא לילדים כאלה דלית להו מגרמייהו כלום, והמה תלויים בחסדי אביהם, לא לילדים שפרנסתם מובטחת"
הרי שגישה זו מבטאה את הרעיון שהחובה למזונות בגיל של ההרחבה מכוח תקנות הרבנות הראשית אינה נובעת מעיקר הדין אלא רק מהרחבה של דין הצדקה.
ההבדל בין הגישות יהיו למשל כאשר לאבא אין כסף. אם החובה הינה מעיקר הדין הרי שהחוב הזה נשאר של האבא. לעומת זאת אם החובה הינה רק מדין צדקה, הרי שבמקרה שלאבא עצמו אין כסף הרי שאין עליו כלל חובה לשלם מדין של צדקה.
גובה שיעור המזונות אף הוא משתנה מאוד בין גישות שונות. חשוב להדגיש שבדמי המזונות כלולים גם הוצאות מדור וחינוך וכן הוצאות רפואיות.
במהלך השנים חלו שינויים בפסיקות אודות גובה שיעור המזונות.
השיעור הנהוג כיום בבתי משפט הם כ 1,400 ₪ לחודש לילד. ובבתי דין בין 800 ל 1,500 ₪ לחודש לילד.
בנוסף, חשוב להדגיש שתשלום המזונות אינו מחושב בהכפלת מספר הילדים.
לדוגמא: נניח שקבעו שדמי המזונות יהיו 1,500 ₪ בחודש. במצב שיש 4 ילדים, זה אמור להיות 6,000 ₪ לחודש. בפועל הסכום שקובעים נמוך משמעותית ויכול להגיע ל 5,000 ₪ בחודש.
הסיבה לכך היא משום שיש הוצאות קבועות שפחות משנה כמה ילדים יש. לדוגמא הוצאות החשמל הן הוצאות שאינם רחוקות משמעותית כתוצאה ממספר הילדים. יכול להיות שבמקום שחשבון החשמל עבור הילדים יהיה 500 ₪, הוא יהיה 600 ₪. אך זה לא הכפלה ממש של הסכום בגלל המספר הגבוה של הילדים.
הנושא של המזונות הוא מורכב ותלוי בגורמים רבים ובגישות שונות. ולפיכך, חשוב לפנות לטוען רבני מוסמך שגם עובד יחד עם עורכי דין מהצמרת המשפטית. זאת, בכדי לקבל תמונת מצב מדוייקת.
לסיכום ישנם נוסחאות כלליות כמה מזונות יצטרכו לשלם. יש בנושא הבדלים משמעותיים בגישות בין בית הדין לביהמ"ש. כדי לדעת בצורה מדויקת את ההשלכות של כל צעד בנוגע לילדים, מומלץ לפנות לטוען רבני מקצועי שיידע לסייע לכם.
יש לציין שהתשלום של המזונות אינם כוללים רק את התשלום בגין ההוצאות החודשיות של הילד מבחינת אוכל. זה כולל הוצאות רבות נוספות.
כמו כן, יש את תשלום המדור שאף הוא נכלל כחלק מתביעת דמי המזונות לילדים. חשוב להדגיש שהחובה בכל הנוגע למדור הקטין הינו רק עבור הילדים ולא עבור האישה. החובה למדור לאישה קיימת במקרים מסוימים כאשר הצדדים טרם התגרשו (לא תמיד החובה הזו קיימת). אך זוהי חובה אחרת עם כללים אחרים משל החובה למדור בשביל הילדים הקטינים.
כשמחשבים את הוצאות המדור, ישנה נוסחה ברורה כמה אחוזים מהוצאות המדור צריך לשלם.
ככל והתשלום הינו בגין ילד קטין אחד בלבד, הרי שצריך לשלם סך של 33% מהעלויות של המדור.
אם התשלום הינו בגין שני ילדים קטינים, הרי שצריך לשלם סך של 40% מהעלויות של המדור.
לעומת זאת, אם התשלום הינו בגין שלושה ילדים קטינים ומעלה, הרי שצריך לשלם סך של 50% מהעלויות של המדור.
להמחשת העניין, אצרף טבלה המסכמת את אחוז התשלום הנדרש לפי מספר הילדים.
מספר הילדים | כמה אחוזים מהוצאות המדור יש לשלם? |
ילד אחד קטין | 33% |
2 ילדים קטינים | 40% |
3 ילדים קטינים | 50% |
כמובן שככל וישנם יותר ילדים קטנים הרי שעלויות המדור עולות. וזה בנוסף על תחשיב האחוזים כפי שפורט. שכן, צריך דירה גדולה יחסית וכן יתר ההוצאות עולות בהתאמה.
כאמור לעיל, מחשבים את התשלום בשביל המדור של הקטינים בהתאם למספר הילדים. הסיבה לכך היא שככל ומספר הילדים עולה, כך הוצאות המדור עולות. אם כי, זה לא מהווה הכפלה כאשר מספר הילדים הינו כפול.
בנוסף, ישנן הוצאות המהוות הוצאות תלויות שהות, וישנן הוצאות שאינן מהוות הוצאות תלויות שהות. כלומר ישנן הוצאות שההורה צריך לשלם בשביל הילדים הקטינים בכל מקרה. וזאת, בלי קשר להיקף זמני השהות שבהם הילדים שוהים אצלו (או אצלה). כמו למשל, תשלום השכירות לדירה אינו משתנה בהתאם להיקף זמני השהות. שכן, הילדים צריכים דירה שבה יהיו כל צרכיהם. זה לא משנה אם הם מגיעים יום כן יום לא, או שהם מגיעים לבית הזה רק פעמיים בשבוע.
לעומת זאת ישנן הוצאות המהוות הוצאות תלויות שהות. כך למשל, תשלום של חשבון החשמל. ככל והילדים נמצאים יותר בבית, כך מטבע הדברים הם צורכים יותר חשמל. שכן, הם צריכים מזגן ומשתמשים בדברים נוספים הצורכים חשמל.
לכן, כשמחשבים את הוצאות המדור ובכלל את התשלום של המזונות מחשבים לפי פרמטר של זמני השהות בכל הנוגע להוצאות תלויי שהות. אך ישנן הוצאות שאינן משתנות בהתאם להיקף זמני השהות של הילדים עם הוריהם.
לסיכום, נושא התביעה של מזונות הילדים הוא אחד הנושאים הכי מורכבים ומסובכים הקיימים בהליכי הגירושין.
לשם תביעה יעילה ומקצועית, יש לפנות לטוען רבני בעל ניסיון שילווה אתכם בהליכי תביעות הגירושין ובתביעת המזונות.