חלוקת רכוש בגירושין

חלוקת רכוש בגירושין – איך לבצע?

אחת השאלות שרבים שואלים את עצמם הינה איך מבצעים את החלוקת רכוש בגירושין?

האם תמיד יחלקו את כל הנכסים חצי חצי? האם יש לכך חריגים? ובכלל, מה נכלל בכלל הנכסים לעניין זה?

אז למען האמת, נושא חלוקת הרכוש הוא מהנושאים הרחבים והמקיפים ביותר שיש בהליך הגירושין. בכל פעם זה יכול לכלול נכסים אחרים. לעתים יש דירה משותפת. לעתים אלה חשבונות בנק וכספים. ישנם פעמים בהם יש זכויות סוציאליות משמעותיות. אך חלוקת הרכוש יכולה לכלול גם חלוקת עסק משותף. ויתרה מזאת, לעתים ניתן לחלק אפילו ידע מקצועי שרכש אחד מבני הזוג. זאת, בשל העובדה שבזכות זה הוא מרוויח משכורת הגבוהה מבן הזוג השני. הנושא אינו קיים תמיד, אך הוא בהחלט קיים בפסיקה.

 

חלוקת נכסים בגירושין – 2 מצבים מרכזיים

כאשר עוסקים באופן חלוקת הרכוש, חשוב לדעת שיש 2 מצבים מרכזיים לכך.

המצב הראשון הוא באופן שבו הצדדים ערכו הסכם ממון. הסכם ממון למעשה מסדיר בדיוק את הנושא הזה, של חלוקת הרכוש במצב של גירושין. במצב כזה אם ההסכם נעשה באופן מקצועי וקיבל אישור משפטי, הרי שיש לו תוקף ויחלקו את הרכוש לפי מה שנכתב בהסכם הממון שהצדדים ערכו.

המצב השני הוא שהצדדים לא ערכו הסכם ממון. במצב זה, מחלקים את הרכוש של הצדדים באופן שוויוני וללא הבדל מי הביא את הכסף.

חריג לכך הוא בנוגע לנכסים שונים שאינם מתחלקים בין הצדדים. אולם, ככלל מחלקים את הנכסים המשותפים לצדדים. זאת, אף אם הם רשומים בבעלות של אחד הצדדים בלבד.

 

חלוקת רכוש בגירושין לפי החוק

לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, הרי שככלל בהליך גירושין מחלקים את כל הרכוש המשותף שיש לצדדים.

וכך קובע סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973:

"עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג"

 

המשך הסעיף מונה מספר חריגים אשר אינם נכללים במסגרת איזון המשאבים. אך ככלל מחלקים את הרכוש באופן שוויוני.

יתרה מזאת, סעיף 5א (א) לחוק מסדיר את איזון המשאבים אף במקרה שהם עדיין לא מתגרשים. וזאת, בכפוף לתנאים מסוימים.

אם כי, ככל ובני הזוג ערכו הסכם ממון שתקף מבחינה משפטית, הרי שיחלקו את הרכוש באופן שהצדדים הסכימו לגביו בהסכם הממון. אך חשוב להדגיש שעריכת הסכם ממון דורשת מקצועיות רבה. שכן, אם לא עורכים את ההסכם באופן יעיל, הוא חסר ערך ולא תהיה לו שום משמעות. להלן נפרט מספר דגשים מרכזיים בנושא הסכם ממון.

 

כוונת שיתוף – מה המשמעות המשפטית של זה?

כאמור, ברמת העיקרון מחלקים את הרכוש המשותף לבני הזוג באופן שווה.

אך השאלה הנשאלת היא האם כך מחלקים את כל הרכוש? האם החוק לא מכיר באפשרות שבו בן זוג השאיר לעצמו נכסים לשימוש עצמי ואשר אינו רוצה לחלוק אותו עם בן זוגו, בייחוד במקרה שבו בני הזוג נפרדים? האם איזון המשאבים יכלול גם נכסים שאחד מבני הזוג הביא עמו לנישואין (כלומר היו בבעלותו המלאה עד לחתונה)?

אז האמת היא שאיזון המשאבים לא באמת כולל את כל הנכסים. ישנם נכסים שאינם נכללים במסגרת איזון המשאבים. כך למשל, נכס שהביא אחד מבני הזוג מרכושו הפרטי אינו נכלל במסגרת איזון המשאבים.

אך לכל כלל יש יוצא מן הכלל. שהרי ישנה אפשרות שנכס שאחד מבני הזוג הביא מרכושו הפרטי (מה שנקרא בעגה המשפטית: "נכס חיצוני") ייכלל במסגרת איזון המשאבים.

ההבדל הוא האם בן הזוג שלו שייך אותו רכוש התכוון לשתף את בן זוגו באותו רכוש ספציפי או שלא הייתה לו כל כוונה כזו.

 

דוגמאות לכוונת שיתוף

יכולות להיות מספר רב של דוגמאות לכוונת שיתוף. למעשה, בדרך כלל בין בני זוג נשואים לא נדרשים הבאת הוכחות רבות בכדי להוכיח כוונת שיתוף. במקרים רבים יכריעו שהייתה כוונת שיתוף על הרכוש. כך למשל, אם לבעל היה רכב משלו והרכב רשום על שמו בלבד, אך לאחר החתונה הוא נתן לאשתו לנסוע ברכב. האישה נסעה עם הרכב לעבודה מדי יום, ולמעשה הרכב שימש את האישה משך זמן רב. זאת, חרף העובדה שהרישום של הרכב נשאר בבעלות הבעל בלבד. אך במקרה כזה סביר להניח שההחלטה תהיה שהייתה כוונת שיתוף על הרכב. וזאת מהסיבה שהרכב שימש את האישה במשך זמן רב, וכי הבעל בעצם גילה את דעתו שהוא רוצה לשתף את האישה בנכס שלו (הרכב).

דוגמא נוספת: לאישה יש דירה משלה שרשומה על שמה בלבד. לכאורה לבעל אין שום זיקה של בעלות לדירה. ואולם, לאחר הנישואין בני הזוג התגוררו בדירה משך זמן רב. לצורך הדוגמא, הם התגוררו בדירה במשך 20 שנה. בנוסף, הם ערכו שיפוץ יסודי ומקיף בדירה. הרישום של הבעלות בדירה נשאר על שם האישה בלבד. אך במקרה הזה הדירה תיכלל במסגרת איזון המשאבים. שכן, האישה גילתה בדעתה שהיא מתכוונת לשתף את בעלה בנכס. וזאת, מהטעם הפשוט שהם חיו יחד בדירה במשך שנים ארוכות, הם ערכו בה שיפוץ מקיף מכספי שני הצדדים. לכן, יש הוכחה על כוונת שיתוף בנכס מצד האישה.

אמנם יש מקרים המצויים יותר בשטח האפור. ובמקרים אלה תידרש הכרעה קונקרטית של בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה.

כיום, בתי הדין הרבניים נוהגים באופן דומה לבתי המשפט (ברוב המכריע של המקרים). אך זה לא תמיד היה ככה, וגם כיום ישנם מקרים שבהם יש הבדלים בין בתי הדין לבין בתי המשפט.

 

חלוקת רכוש בגירושין בבית הדין הרבני

הגישה ההלכתית מחלקת בין שני סוגי נכסים. על פי ההלכה ישנם הבדלים מסוימים בין נכסים הנקראים "נכסי מלוג" לבין נכסים המכונים "נכסי צאן ברזל".

כיום מסיבות שונות גם ההלכה מכירה באופן הזה של חלוקת הרכוש, וגם בתי הדין הרבניים פוסקים כיום באופן די דומה.

הסיבה לכך שההלכה (לפחות לפי חלק מהפוסקים) נותנת משקל לחוק יחסי ממון היא מפני 2 סיבות:

1. ישנה סברה האומרת שכל מי שהתחתן כאשר החוק הקיים הינו חוק יחסי ממון ואשר במקרה של פרידה מבצעים איזון משאבים, אז הזוג התחתן על דעת זה. והוא כביכול מסכים (גם אם אינו מודע לכך) לתנאים הללו.
2. ישנה דעה הרואה באיזון המשאבים חלק מהקטגוריה של "דינא דמלכותא דינא" הרואה תוקף הלכתי בחוק האזרחי מעצם היותו חוק שנציגי הציבור (חברי הכנסת) העבירו. ואמנם, בכל הנוגע לסוגיית כוונת השיתוף ישנן דעות שאינן רואות בכך תוקף הלכתי.

בכל מקרה, גם בתי הדין הרבניים נוהגים כיום באופן דומה לבתי המשפט בסוגיית חלוקת רכוש בגירושין. זאת, למעט מקרים ספציפיים וקונקרטיים שבהם בתי הדין פוסקים בגישה מעט שונה מאשר בתי המשפט.

 

חלוקת רכוש ספציפי בגירושין

העולה מהדברים, כי ככלל מחלקים את הרכוש באופן שווה חצי חצי בין בני הזוג. זאת, בתנאי שהצדדים לא ערכו ביניהם הסכם ממון שיהיה תקף מבחינה משפטית. בנוסף, יש לתת את הדעת האם הייתה כוונת שיתוף על הנכס או שלא הייתה כוונת שיתוף על אותו הנכס.

לצד זאת, ישנם דגשים מרכזיים העוסקים בחלוקה ספציפית של נכסים מסוימים, אשר בכל אחד מהם יש דגש מיוחד שיש להניח עליו את הדעת.

הדבר הכי נפוץ לחלוקה במסגרת חלוקת רכוש בגירושין זה הדירה. ולפיכך, נתחיל בסקירה הנוגעת לחלוקת הדירה בהליך הגירושין, ובהמשך נסקור את הנקודות הייחודיות הנוגעות לחלוקת נכסים נוספים.

 

חלוקת דירה בגירושין

אחד הנושאים שהם עם המחיר הכספי הגבוה (לא תמיד, אבל ככה זה במקרים רבים) בהליך הגירושין הוא הדירה. אם יש לבני הזוג דירה משלהם (גם אם יש עליה משכנתא או חוב), הרי שיש לחלק את הדירה.

ברמת העיקרון זה לא משנה מי קנה את הדירה, ומי הביא איתו כסף רב, אלא יחלקו באופן שווה את הדירה. זאת, בכפוף כמובן לכוונת השיתוף (ככל ויש צורך בכך, כלומר ככל ומדובר בנכס חיצוני).

ישנם מספר חריגים לאופן חלוקת הדירה השוויונית. אך ככלל, ככל והתנאים המפורטים לעיל מתקיימים הרי שמחלקים את הדירה באופן שווה.

יש דרכים שונות כיצד לבצע את חלוקת הדירה בגירושין. אך ככלל יחלקו את הערך של הדירה באופן שוויוני בין הצדדים. זאת, לאחר שיתנו לצדדים לקנות בעצמם את החלק של בן הזוג בדירה (לכל המרבה המחיר בעדיפות לבני הזוג).

 

איך מחלקים דירה באופן טכני?

הנושא של חלוקת הדירה הוא מורכב יחסית. הלוא זה לא כסף שניתן לחלק אותו באופן קל יחסית.

בכסף אפשר לחלק כל שקל לשניים. לעומת זאת בדירה זה מורכב יחסית.

יש לכך מספר פתרונות.

בדרך כלל יציעו לכל אחד מבני הזוג לרכוש את החלק של בן הזוג השני לפי הערך הכספי של חלקו בדירה. באופן הזה מבצעים את החלוקה, כך ששני הצדדים יוצאים מרוצים יחסית.

את החלוקה בדרך הזו מבצעים באופן שדומה למכרז, כאשר כל המרבה במחיר (מבין בני הזוג) הוא שזוכה בדירה.

כאשר בני הזוג אינם רוצים לרכוש את הדירה, מבצעים אומדן של הדירה ואז מוציאים אותה למכירה בשוק החופשי באמצעות כונס נכסים. באופן הזה ימכרו את הדירה לאדם אחר, והכסף ממכירת הדירה יתחלק בין הצדדים באופן שווה.

 

מתי מחלקים את הדירה?

לזמן שבו מחלקים את הדירה יש משמעות.

בדרך כלל יחלקו את הדירה רק לאחר שהגיעו להסדר בנוגע למשמורת הילדים ויש להם דירה מתאימה. זה נובע מתוך דאגה לטובת הילדים. זה רעיון הגיוני בסך הכול, אך המקור שלו הוא מחוק המקרקעין.

סעיף 40א (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע כי:

"החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע"

 

כלומר, בשלב הראשוני בית המשפט (וכן בית הדין) יתרשם שיש לקטינים מקום מגורים ראוי ההולם את הצרכים שלהם בטרם יורה על מכירת הדירה.

יש לציין, שבמצבים חריגים יבצעו את חלוקת הדירה אף לפני הכרעה בנוגע למשמורת הילדים. זה אמנם פחות נפוץ, אך בהחלט קיים.

 

חלוקת זכויות סוציאליות (קרן השתלמות ועוד)

סעיף 5 (ג) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 מסדיר בפירוש את נושא איזון המשאבים בזכויות הסוציאליות של בני הזוג. וכך כתוב בסעיף זה:

"בסעיף זה, "כלל נכסי בני הזוג" – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות"

 

כלומר מחלקים את כל הזכויות הסוציאליות. זאת, לרבות זכויות עתידיות.

 

מתי ישלמו את החלק בקרן השתלמות?

קרן השתלמות ודמי הפנסיה אלה כספים שמושכים אותם רק בהמשך החיים. לכן עולה השאלה האם בן הזוג שצבר זכויות סוציאליות רבות, יצטרך לשלם כבר במעמד הגירושין את המחצית מסך הזכויות הסוציאליות?

התשובה לכך הינה שלילית. החלוקה בדרך כלל לא תיעשה בזמן הגירושין. אמנם יחלקו את הכספים בקרנות אלה. אולם יחלקו את הכסף רק כאשר יממשו את הזכויות בקרנות השונות.

 

חלוקת קרן השתלמות בגירושין – על איזה כסף?

לעיתים רבות הליכי הגירושין נסחבים זה זמן רב. האם יחלקו את כל הכסף שנצבר עד למועד הגירושין בפועל?

התשובה היא שהחלוקה תהיה עד למועד הקרע. ההגדרה הזו אינה חד משמעית. אולם לדוגמא ניתן להתייחס לבגידה כמועד קרע. ישנן פסיקות שונות לכאן ולכאן בעניין זה. אבל ברור שלא מחלקים את הכספים שבני הזוג צברו לאחר מועד הקרע. מחלקים רק את הכספים שבני הזוג צברו עד למועד הקרע.

 

הערכת הזכויות

על מנת להעריך בצורה מדויקת את סכומי הכספים המגיעים לכל צד, בית המשפט או בית הדין ימנה אקטואר שתפקידו יהיה להעריך נכונה את סך הכספים הקיימים בקרנות השונות ואשר נצברו טרם מועד הקרע. את הסכום הזה יחלקו לחצי חצי. כאשר כל אחד מבני הזוג יקבל מחצית מהזכויות הסוציאליות.

אם הצדדים מתגרשים בהסכמה, הם יכולים לפנות לאקטואר ששני הצדדים מסכימים לגביו.

חשוב להדגיש שגם לידועים בציבור יש זכויות דומות לזוגות נשואים. אמנם הגישה היא שונה ואינה מכוח חוק יחסי ממון, אלא מכוח חזקת השיתוף. אולם גם בידועים בציבור יחלקו את קרנות ההשתלמות ואת כל הזכויות הסוציאליות.

 

חלוקת עסק

ככל ויש עסק בבעלות אחד מבני הזוג, הרי שלכאורה יש לחלק גם את העסק. אך בעבר חלוקת העסק התבצעה באופן אחר. שכן, הנטייה הייתה לראות את העסק ככזה ששיך בבעלות של מי שמחזיק ומנהל את העסק. כלומר זה היה קשה יותר להוכיח את כוונת השיתוף. לכן, נטו שלא לחלק את העסק.

כיום, הפסיקה נותנת יותר את האפשרות לחלק את העסק על בסיס כוונת השיתוף. יתרה מזאת, פסה"ד בסיליאן בע"א 122/83 קובע כי אף אם בן הזוג הסתיר את הנכס מבן זוגו, זה לא יסתור את כוונת השיתוף, וכי גם במקרה כזה יחלקו את העסק.

כאשר מדובר על חלוקת העסק, לעתים רבות זה מכיל שני נושאים נפרדים. יש להפריד בין חלוקה של העסק עצמו, לבין החלוקה של המוניטין האישי. למשל, אם אחד מבני הזוג מחזיק בבעלותו חברת הייטק מצליחה, יש לכך 2 משמעויות. המשמעות הראשונה היא שהעסק מזרים תזרים מזומנים גבוה. ואת הכספים הללו שנכנסים אליו מהעסק מחלקים באופן הנ"ל, וזה נחשב לחלוקה של העסק. מצד שני, יש גם את המוניטין האישי שהוא צבר שזה למעשה מה שאיפשר לו לנהל חברת הייטק מצליחה. למשל, הוא למד את המקצוע במשך כמה שנים, ערך השתלמויות שונות, צבר ניסיון ניהולי ועסקי משמעותי וכו'. החלק הזה כבר לא נחשב לחלוקה של העסק, אך זה נחשב למוניטין אישי.

 

מוניטין אישי

פסיקות מעניינות שקיימות בנושא חלוקת רכוש בגירושין עוסקות בעניין מוניטין אישי. כך למשל, בבע"מ 4623/04. בפסק הדין שם מדובר על אדם שכיהן כרואה חשבון מצליח. האישה טענה שמגיע לה חלק מהמוניטין האישי שהוא צבר. לעומת זאת, הבעל טען שהמוניטין האישי שהוא צבר זה בזכות עצמו ובזכות כושר השתכרותו וכישרונותיו, וכי לאישה אין כל חלק במוניטין זה.

בפסק הדין נקבע כי יש מקום לחלק את המוניטין האישי שצבר אחד מבני הזוג. הסיבה היא מפני שבזמן שאחד מבני הזוג צבר מוניטין ועשה חיל בעבודתו ובלימודי השכלה גבוהה, בן הזוג השני עשה מאמץ בתחומו בכדי לתפקד בבית. לכן, זה מאמץ משותף ששני בני הזוג היו שותפים לו.

במקרה של חלוקת המוניטין האישי, הנטייה היא להעניק סכום חד פעמי ולא כחלוקה ארוכת טווח. בנוסף, ישנם פעמים שבהם לא יחלקו את המוניטין האישי. כך למשל, אם קבעו מזונות חוזיים הרי שזה מתקזז. שכן, המשמעות של מזונות חוזיים (או מזונות משקמים) זה שבן הזוג המצליח מבחינה כלכלית מפצה את בן הזוג השני. לכן, העיקרון של מזונות חוזיים וחלוקת המוניטין האישי נובע מסיבות די דומות (הגם שאלה שני מושגים מכוח כללים אחרים לגמרי).

 

הסכם ממון

כאשר עוסקים בחלוקת הרכוש, יש לבצע הפרדה בין אם הצדדים ערכו הסכם ממון או שהצדדים לא ערכו הסכם ממון.

כל הנאמר לעיל עוסק במקרה שבו הצדדים לא ערכו הסכם ממון. שכן, ככל והצדדים ערכו ביניהם הסכם ממון, הרי שיחלקו את כל הרכוש בהתאם למה שהצדדים הסכימו לגביו בהסכם הממון. אם כי, חשוב להדגיש שיתכן שהצדדים ערכו הסכם ממון מאוד מקיף, אך למרות זאת יחלקו את הרכוש באופן שונה מהותית מהסכם הממון ולמעשה יתעלמו כליל מכל מה שכתוב בהסכם הממון.

הדבר הזה יקרה ככל ולא ערכו את ההסכם באופן המועיל מבחינה משפטית. כך למשל, אם הצדדים לא אישרו את הסכם הממון באופן הנדרש, הרי שלא יהיה לו שום תוקף והוא יהיה חסר משמעות לחלוטין. אם כי, יש לציין שלא תמיד צריך לאשר את הסכם הממון. ישנם פעמים שבהם לא תצטרכו לאשר את ההסכם ולמרות זאת יהיה לו תוקף משפטי מחייב.

החשיבות בעריכת הסכם ממון היא גבוהה מאוד. שכן, זה פותר לא מעט קונפליקטים העלולים לצוץ במקרה שבו תיפרדו. בנקודה זו חשוב להדגיש שגם אם טרם ערכתם הסכם ממון, הרי שתוכלו לערוך הסכם כזה אף זמן רב לאחר הנישואין. זה אמנם פחות מומלץ ולעתים מורכב יותר. אך במקרה שלא ערכתם עד כה הסכם ממון כדאי שתערכו את זה בכדי למנוע עוגמת נפש בהמשך ככל ותבצעו חלוקת רכוש.

חשוב לציין שישנה חשיבות בעריכת הסכם ממון גם עבור זוג חברים שאינם נשואים. וזאת, אף אם אין להם כל כוונה להינשא בהמשך. שכן, לעתים יגדירו אותם כידועים בציבור. ובמקרה זה יוכלו לחלק את הרכוש באופן שווה בהיעדר הסכם ממון.

לכן, בכדי להגן על הזכויות שלכם, חשוב שתערכו הסכם ממון מקצועי ובעל תוקף משפטי.

בכדי לערוך הסכם ממון באופן מקצועי שיהיה יעיל מבחינה משפטית, יש צורך בניסיון רב ובידע מקיף בנושא. לכן, כדי לערוך הסכם ממון באופן יעיל, כדאי לפנות לטוען רבני הבקיא בנושא בכדי שהוא יערוך עבורכם הסכם ממון משפטי.

 

חלוקת נכסים בגירושין – סיכום

לסיכום, עניין חלוקת הנכסים בהליך הגירושין מכיל פרטים רבים. הנכסים כוללים את הדירה, הכספים בבנק וכספים נוספים הכוללים את הזכויות הסוציאליות. זאת, בנוסף לדברים נוספים שלא בהכרח נמדדים בכסף, אך שווים רב.

בדרך כלל יחלקו את הרכוש באופן שווה בין הצדדים. אך יש מצבים רבים שבהם יחלקו את הנכסים באופן אחר לגמרי.

זה נושא מאוד משמעותי ובעל השלכות כלכליות גבוהות מאוד. לכן, יש לפנות לטוען רבני מקצועי בכדי שילווה אתכם בכל הנוגע לחלוקת הנכסים בהליך הגירושין.