מזונות מופחתים במשמורת משותפת – תמיד?
נושא שרבים שואלים אותי: "האם תמיד יש את המושג של מזונות מופחתים במשמורת משותפת?"
אפשר לומר שהנושא הזה מעסיק במיוחד כל הורה שהילדים שלו נמצאים במסגרת ההסדר של משמורת משותפת. זה לא משנה אם זה גבר או אישה. אם הוא מתייחס לכך לחיוב או לשלילה. תמיד תעלה השאלה, "אם יש משמורת משותפת, זה אומר שאני צריך לשלם פחות מזונות?" או השאלה המקבילה "אם יש משמורת משותפת, זה אומר שאני אקבל פחות מזונות?"
ככל והתשובה לשאלה היא חיובית, עולה שאלה נוספת. כלומר, ככל ואכן מפחיתים מגובה המזונות במקרה של הסדר משמורת משותפת, זה רק מעלה שאלה אחרת. והיא: "עד כמה ההפחתה היא משמעותית?"
במאמר זה ניתן את התשובה המלאה ל 2 השאלות החשובות הללו. בכדי להסביר את הדברים באופן טוב ומובן, נתחיל מסקירה קצרה על חובת המזונות מ 2 זוויות משפטיות, ואז נענה על שתי השאלות שהצגנו בפתיח. נסביר גם האם מפחיתים את המזונות במשמורת משותפת. ואז נגיע לחלק של עד כמה ההפחתה תהיה משמעותית.
מזונות הילדים על פי המשפט העברי – הסבר על עצם החובה
נתחיל דווקא משורש העניין. מעצם החובה של ההורים לשלם על ההוצאות של הילדים שלהם. מניין החובה הזו? מה המקור של זה?
אז למען האמת, יש לכך שני מקורות מרכזיים. יש לכך מקור מהמשפט העברי, שעל פיו למעשה נהוגים בבתי הדין הרבניים. ויש לכך מקור מהמשפט האזרחי, שעל פיו נוהגים בבתי המשפט.
למען האמת סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 מסדיר את אופן ההכרעה בנושא מזונות הילדים. על פי החוק, ככלל נושא המזונות של הילדים יהיה בהתאם לדין האישי. כלומר בבני זוג יהודים, הפסיקה תהיה לפי ההלכה.
כאמור, החובה לשלם מזונות בשביל הילדים נובעת גם מההלכה וגם מהחוק. נתחיל ממקור הפסיקה על פי המשפט העברי.
השו"ע באבן העזר (סימן עא סעיף א) פוסק כי:
"חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש, אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם; ומשם ואילך, זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו. ואם לא רצה, גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו. ואם לא רצה, מכריזין עליו בציבור ואומרים: "פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו, והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו"; ואין כופין אותו לזונן. במה דברים אמורים, בשאינו אמוד, אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם, מוציאים ממנו בעל כרחו, משום צדקה, וזנין אותם עד שיגדלו"
כלומר, החובה היא על האבא לזון את הילדים שלו. אמנם, במקרים מסוימים תהיה חובה על האמא לזון את הילדים. אך על פי המשפט העברי זה יקרה רק במקרים מיוחדים. וזה נובע בדרך כלל מדין 'מינקת'. הדין הזה למעשה מסדיר את האפשרות לחייב את האמא בתשלום המזונות לילדים ולפטור למעשה את האבא מתשלום המזונות.
אגב, גיל החובה לשלם לילדים על מזונותיהם ועל ההוצאות שלהם התרחב במהלך השנים. כיום, זה עד לגיל 18 ובמקרים מסוימים גם עד לגיל 21 (בתשלום חלקי של שליש מהמזונות).
חובת מזונות הילדים בראי הדין האזרחי
החובה לשלם למזונות עבור הילדים קיים גם בחוק האזרחי. אם כי, ישנם הבדלים בנושא בין ההלכה לבין החוק. ועל כך נרחיב בהמשך.
סעיף 3א (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 קובע כי:
"אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו"
כלומר, הרי לנו הבדל מהותי בין הדין העברי לדין האזרחי. הדין העברי מסדיר את חובת המזונות של האבא כלפי הילדים. לעומת זאת, הדין האזרחי אינו רואה הבדל מהותי בין שני ההורים, והוא למעשה מסדיר את חובת ההורים בתשלום המזונות. כלומר ישנה חובה גם על האבא וגם על האמא.
כלומר, השולחן ערוך פוסק שחייב אדום לזון את בניו ובנותיו, כלומר חובה רק על האבא ולא על האמא. אך מאידך, החוק קובע שאביו ואמו חייבים במזונות.
בע"מ 919/15 – נקודת המפנה
פסק דין משמעותי מאוד שקיים בנושא הינו בע"מ 919/15 שניתן ע"י בית המשפט העליון.
בית המשפט העליון למעשה נתן הכרעה דרמטית מאוד שמשפיעה על הורים כה רבים. הוא קבע שהחלוקה של הנשיאה בנטל על תשלום מזונות הילדים תיקבע על בסיס שני פרמטרים מרכזיים.
- ההורה שיש לו את כושר ההשתכרות הגבוה, ישלם את הסכום הגבוה. נביא דוגמא כדי להמחיש את העניין. הורה אחד הוא עם 100% נכות ומתקשה לעבוד, ואילו ההורה האחר מרוויח משכורת גבוהה. במצב זה, הרי שההורה שמרוויח הרבה, ישלם יותר מזונות בשביל הילדים. שימו לב: זה לא מחייב שההורה בפועל אכן מרוויח סכום גבוה יותר. מספיק שהוא יכול להרוויח יותר.
- ההורה שהילדים נמצאים אצלו במרבית הזמן, ישלם פחות מזונות. ההיגיון הוא מפני שההורה שהילדים אצלו, נושא בנטל יותר. הוא זה שמשלם מעשית לילדים. לכן, ובכדי לחלק את העוגה באופן שווה, הרי שההורה השני צריך לשלם לידי ההורה המשמורן.
ההיגיון שבפסק הדין הוא שהחוק לא רואה הבדל מהותי בין החובה של האבא לבין החובה של האמא. למעשה, לפי החוק החובה של שניהם היא שווה. לפיכך, הפרמטרים לגובה המזונות יהיו באופן הרואה כמטרה את ערך השוויון בין שני ההורים.
לכן, ההורה שמרוויח יותר, ישלם יותר מאשר ההורה שמרוויח פחות. כמו כן, הורה שהילדים נמצאים אצלו מרבית הזמן, הוא למעשה משלם ישירות לילדים. ולכן, ההורה שאצלו הילדים פחות נמצאים, יצטרך לאזן את המצב ולשלם לידי ההורה המשמורן.
מזונות מופחתים במשמורת משותפת או ביטול חובת המזונות מהיסוד?
התוצאה של בע"מ 919/15 יכולה להיות מרחיקת לכת.
ניקח לדוגמא בני הורים סטנדרטיים. שניהם מרוויחים משכורת דומה. שניהם הורים נורמטיביים האוהבים את ילדיהם. הם עמדו בקריטריונים הרלוונטיים, וקבעו להם הסדר של משמורת משותפת.
פסק הדין למעשה קובע שאין בכלל חובת מזונות של אף אחד. כל צד יזון את הילדים וישלם לצרכיהם כשהילדים נמצאים אצל אותו הורה. כאשר הילדים אצל האבא, הרי שהאבא ידאג להם. וכשהם יהיו אצל האמא היא תדאג להם. כלומר, באופן שוטף אין חובת מזונות מצד אחד ההורים בתיווך של ההורה האחר.
הסיבה לכך היא מפני ששני ההורים מרוויח משכורת דומה, וכי יש הסדר של משמורת משותפת.
אגב, גם במקרים כאלו לפעמים יפסקו מזונות. אך אלה יהיו מזונות ספציפיים להוצאות חריגות. כך למשל, טיפולי שיניים, חוגים וכו'. הוצאות אלה אינן הוצאות שוטפות של לחם וחלב וכדומה. ולכן, הוצאה זו תתחלק באופן שווה בין שני ההורים.
השלכות פסק הדין על הליכי הגירושין
לפסק דין מטלטל זה של בע"מ 919/15 יש מספר רב של השלכות. ביניהם:
- איזון יחסי בין ההורים. ההורים מרגישים פחות ניצול ומחויבות יתר ביחס להורה האחר. זה אמנם לא אומר שאין תחושות של ניצול ושל סחיטה. אך זה לכל הפחות אמור להפחית את התחושות הקשות הללו.
- מאבקים גוברים על משמורת הילדים. הילדים הופכים לנכס כלכלי. ההורה המשמורן מרוויח למעשה כסף על כך שהוא המשמורן. נציין, שלמרות שאמורה להיות הלימה בין הוצאות גידול הילדים לבין גובה המזונות, במציאות זה לא תמיד כך. המשמעות היא ששני ההורים הופכים את הנושא של משמורת הילדים למריבה בהרבה יותר משמעותית.
- חוסר ודאות כלכלי. אין נוסחה אחידה לחיוב הורה בהוצאות גידול הילדים. הכול מאוד דינמי ומשתנה. זה לא רק כושר ההשתכרות המשתנה לעתים, אלא גם הסדרי המשמורת המשתנים לעתים רבות. כל זה מעמיד את ההורים בפני חוסר ודאות, ואת הילדים בפני מתחים המורגשים על ההורים.
מזונות מופחתים במשמורת משותפת – הגישה של בית הדין הרבני
בבית הדין הרבני הגישה היא אחרת. הרי לפי ההלכה החובה לזון את הילדים מוטלת (כמעט) תמיד על האבא. לכן, אין כל כך הבדל בעניין כושר ההשתכרות של הצדדים. זאת, למעט מקרים חריגים מאוד.
בנוסף, אין הבדל ממשי בכל הנוגע להיקפי המשמורת של הילדים. אמנם יש הרכבים הקושרים את גובה המזונות להיקפי המשמורת. אך זה לא כך בכל ההרכבים. יתרה מזאת, גם ההרכבים הקובעים מזונות מופחתים במשמורת משותפת, זה לא באופן דרמטי וחד משמעי כמו בבית משפט.
מזונות מופחתים במשמורת משותפת – הגישות השונות
היוצא מהאמור לעיל, שהגישה של בית המשפט כיום היא להפחית מאוד עד כדי כמעט שלילה של חובת המזונות במקרה של משמורת משותפת.
לעומת זאת, הגישה של בתי הדין הרבניים הינה להשאיר את חובת המזונות על האבא וללא קשר להיקפי המשמורת. ישנם הרכבים הקושרים בין הדברים, וישנם כאלה שפחות מקשרים בין זה לזה. אך בכל מקרה גם אם יקבעו הסדר של מזונות מופחתים במשמורת משותפת, זה לא יהיה באופן חד ובטח שלא יביא לכדי ביטול חובת האבא לשלם את המזונות לילדים.
אפשרות מזונות מופחתים במשמורת משותפת – סיכום
לסיכום, ישנו הבדל עקרוני בין ההלכה לבין החוק בנושא המזונות. זה גורר בהתאמה הבדל מהותי ויסודי בין הפסיקה בבתי הדין הרבניים לבין הפסיקה בבתי המשפט האזרחיים.
הגישה ההלכתית רואה באבא כמי שחייב לשלם על מזונות הילדים. החובה היא בדרך כלל רק על האבא, למעט מקרים חריגים שבהם ישנה חובה על האמא.
לכן, מבחינת בתי הדין אין הבדל מאוד גדול מה ההיקף של המשמורת. אמנם יכולה להיות לכך התייחסות בפסק הדין, אך לא באופן חד משמעי. וזה גם תלוי מאוד בהרכב הספציפי שדן בתיק.
לעומת זאת, החוק מסדיר את עקרון השוויון בין ההורים. לפי החוק יש חובה שווה על שני ההורים לשלם לילדים שלהם את המזונות.
לכן, מבחינת בתי המשפט תהיה משמעות מרכזית ואף מרחיקת לכת להיקף של המשמורת על הילדים. ככל ותהיה משמורת משותפת, הרי שתתכן הפחתה משמעותית בגובה המזונות ואף ביטול מוחלט של החובה לשלם על המזונות השוטפים של הילדים.
כאשר מגיעים להכריע בנושא הזה, חשוב לקבל חוות דעת מקצועית לפני שפועלים בנושא. טוען רבני מנוסה בתחום הגירושין יידע לתת לכם את הכלים להתמודדות בהליך הגירושין, ואף להנחות כיצד והיכן לנהל את התיק שלכם.
בהצלחה!
