משמורת משותפת מתחת לגיל 6

משמורת ילדים עד גיל 6

אחד הנושאים העולים בהליך גירושין של זוג עם ילדים קטנים היא האם יקבעו הסדר של משמורת משותפת לילדים מתחת לגיל 6.

הנושא הזה תלוי בנסיבות וכן בערכאה השיפוטית בה התיק מתנהל. בנוסף, חשוב להבין שבמהלך השנים חלו בנושא שינויים רבים. במאמר הקרוב נפרט את הגישות השונות בנושא ואת המצב העדכני.

הגישה בבית המשפט לענייני משפחה

יש את המושג של חזקת הגיל הרך. המושג אומר שבגיל הרך (עד גיל 6) הילדים יהיו אצל האמא. אמנם יהיו זמני שהות בהם הילדים יהיו אצל האבא, אבל המשמורת תהיה אצל האבא.

הבסיס לחזקת הגיל הרך נקבע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962.

כדי להקדים מעט רקע, נקבע בסעיף 24 לחוק זה כי:

"היו הורי הקטין חיים בנפרד… רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין… מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע. הסכם כזה טעון אישור בית המשפט, והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין".

כלומר סעיף 24 קובע שבמצב שבו ההורים נפרדים, יהיה אפשר לסכם היכן ישהו הילדים.

בסעיף 25 לחוק נקבע כי:

"לא באו ההורים לידי הסכם… רשאי בית המשפט לקבוע… כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

כלומר סעיף 25 למעשה מהווה הבסיס החוקי לחזקת הגיל הרך. הסעיף קובע שילדים עד גיל 6, יהיו אצל האמא.

יחד עם זאת נקבע בחוק שישנה אפשרות שהילדים יהיו אצל האבא. כדי שזה יקרה, יש צורך בנסיבות מיוחדות.

בעבר, על בסיס חוק זה קבע ביהמ"ש שילדים עד גיל 6 יהיו אצל האמא (למעט מקרים חריגים).

שינוי הגישה בבתי המשפט

בשנת 2005 מינתה ציפי לבני (שכיהנה באותה תקופה כשרת המשפטים) את הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין. הוועדה המכונה גם ועדת שניט (על שם הפרופ' דן שניט) הגישה את המלצותיה בנושא. הוועדה המליצה לבטל את סעיף חזקת הגיל הרך. ההמלצה התבססה על העובדה שאי אפשר לקבוע באופן גורף היכן טוב לילד קטן לגדול. זה תלוי בנסיבות שמשתנות ולא ניתן לקבוע כלל אחיד בעניין.

מאז ניסו מספר רב של פעמים לשנות את החוק של חזקת הגיל הרך, אך נכון לעכשיו עדיין לא שינו את החוק.

מאז המלצות ועדת שניט חל מפנה משמעותי בגישה של בתי המשפט לחזקת הגיל הרך. כיום בתי המשפט כבר פחות פוסקים על פי חזקת הגיל הרך. אמנם "על הנייר" חזקת הגיל הרך עודנה קיימת, אבל פעמים רבות קובעים בתי המשפט שהמשמורת תהיה משותפת אף לפני גיל 6.

הסבר על גישת בתי המשפט כיום

אתם לבטח שואלים את עצמכם: "אם לא ביטלו את חזקת הגיל הרך, איך זה שביהמ"ש פוסק בניגוד לחזקת הגיל הרך ובניגוד לחוק מפורש?"

השאלה היא שאלה חוקתית ואף נוגעת גם בזרמים השונים של מערכת המשפט. ניתן לחלק את הגישות בין הזרם של השמרנות המשפטית לזרם של האקטיביזם השיפוטי.

יחד עם זאת חשוב להבהיר שהחוק עצמו מעניק את האפשרות לביהמ"ש לקבוע שהילדים לא יהיו רק אצל האמא אף לפני גיל 6.

כאמור סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סעיף "חזקת הגיל הרך") קובע כי:

"ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

על בסיס סעיף זה יש סמכות לביהמ"ש לקבוע כל משמורת שהוא רואה לנכון. וביהמ"ש אכן פועל בהתאם לסמכות זאת והוא למעשה כמעט עיקר מתוכן את חזקת הגיל הרך. אמנם יש פסיקות המעניקות תוקף לחזקת הגיל הרך, אבל כיום חזקת הגיל הרך אינה הכרעה אוטומטית.

הגישה בבתי הדין הרבניים

בבתי הדין הרבניים הגישה היא שונה לחלוטין. לפי ההלכה המשמורת של ילדים קטנים תהיה אצל האמא. לאחר שהילדים גדלים (גיל 6), יש כבר הסדרים שונים. בדרך כלל הבנות יהיו אצל האמא, והבנים אצל האבא.

התוצאה של הפסיקה זו היא מעניינת. יש סטיגמה שלגברים עדיף לדון בביה"ד, ולנשים עדיף לפתוח את התיק בביהמ"ש.

לפי האמור יש פעמים שהמצב הפוך לחלוטין. חזקת הגיל הרך קיימת בביה"ד בצורה ברורה בהרבה מביהמ"ש. יש מצבים שבהם ביהמ"ש היה קובע שהילדים יהיו במשמורת משותפת, ואילו ביה"ד יקבע שהילדים יהיו אצל האמא.

משמורת משותפת לילדים מתחת לגיל 6

לסיכום, יש בנושא הבדלים בין גישות שונות. במהלך השנים חלו שינויים בגישות אלה.

חשוב להדגיש שבמקרה שבו למשל האמא מזניחה את הילדים, זה כמובן ישפיע על המשמורת. הן ביהמ"ש והן ביה"ד רואה חשיבות ראשונה במעלה את טובת הילדים. לכן הם לא ישאירו את הילדים אצל הורה שמזניח ופוגע בילדיו.

הנושא מכיל בתוכו עוד פרטים רבים נוספים. לכן חשוב לפנות לטוען רבני מקצועי שיכוון אתכם היכן כדאי לכם לפתוח את התיק. הוא גם יידע לעזור לכם להגיע לתוצאה הרצויה מבחינתכם, ולתוצאה שהכי תועיל לילדיכם.