תשלום מזונות בהורות משותפת – צריך או לא צריך?
לפני שנכריע האם צריך לבצע תשלום מזונות בהורות משותפת, נקדים ונסביר על 2 דברים.
ראשית, מה זה הורות משותפת.
שנית, מה היסוד של החובה לשלם מזונות.
לאחר שנסביר את 2 הדברים, נצליב את הדברים ואז תהיה תשובה מסודרת לגבי השאלה האם צריך לבצע תשלום מזונות בהורות משותפת.
הורות משותפת – מה זה?
כאשר ההורים מתגרשים ויש ילדים ברקע, עולה השאלה איך לחלק את זמני השהות.
אחד ההסדרים זה חלוקה שווה של זמני השהות. יש לכך יתרונות וחסרונות. לא תמיד זה יהיה ההסדר. אך ההסדר הזה בהחלט צובר תאוצה והוא בהחלט דומיננטי מאוד. וזאת, על אף הסדרים אחרים הרלוונטיים במצבי גירושין עם ילדים קטינים.
בסלנג העממי קוראים להסדר הזה בשמות שונים. למשל, 'משמורת משותפת' או 'הורות משותפת'. בפועל ההגדרה המשפטית של זה זה 'חלוקה שווה של זמני השהות'.
לחצו כאן כדי לקרוא על ההבדל בין חלוקה שווה של זמני השהות לבין הורות משותפת.
תשלום מזונות – למה?
יש כאלו שחושבים שתשלום מזונות מהווה מעין 'קנס' או 'פיצוי'.
ממש, אבל ממש לא!
מזונות הילדים זה לילדים עצמם. זה ללחם והחלב שלהם. זה בשביל שיהיה להם אוכל לאכול ובגדים ללבוש ושיוכלו לחיות ברמה נאותה וסבירה בהתאם לרמת החיים המקובלת.
יש 3 סוגים של חובה בתשלום מזונות הילדים.
- חובה משפטית חוקית לדאוג לילדים.
- חובה הלכתית מלאה לדאוג לרווחתם של הילדים הקטינים.
- דין של צדקה של אדם ובמיוחד של האבא כלפי הילדים הקטינים.
להלן נפרט את סוגי החובות הללו.
מזונות הילדים בראי החוק
החוק מחייב את ההורים לשלם מזונות לילדים.
כך קובע סעיף 3א (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959:
"אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו"
החובה הזו היא הן על האבא והן על האמא. כך החוק כותב במפורש.
מזונות הילדים כחובה הלכתית
החובה לשלם למזונות הילדים הינה חובה הלכתית ולא רק חוקית. כך נפסק בשו"ע (אבן העזר סימן ע"א סעיף א):
"חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש. אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם. ומשם ואילך, זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו. ואם לא רצה, גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו. ואם לא רצה, מכריזין עליו בציבור ואומרים: "פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו, והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו"".
הרי שהחובה לשלם מזונות היא חובה גם על פי ההלכה. זה לא נאמר בכדי ולא רק בהיבט הדתי. שכן, גם החוק מכיר בכך שהדין האישי יחול על כל מי שמתדיין בכל הנוגע למזונות הילדים. כלומר, גם אם הצדדים מנהלים הליך בבית המשפט לענייני משפחה, יחול הדין האישי (בבני זוג יהודים, זה ההלכה והמשפט העברי). זה לא אומר שיפסקו נטו מבחינה הלכתית מקובלת. יש פערים מאוד מאוד גדולים בין הפסיקה ההלכתית בנושא לבין הפסיקה של בתי המשפט. אך הבסיס חייב להיות נכון גם ברמה ההלכתית שזה הדין האישי של יהודים.
נקודה חשובה היא שלפי ההלכה החובה לזון את הילדים היא על האבא בלבד ולא על האמא. אמנם יש מקרים חריגים שיחייבו את האמא לשלם את המזונות. אך ככלל החובה היא על האבא בלבד.
מזונות הילדים ברמת חובה פחותה לפי ההלכה
לא תמיד רמת החובה היא ברמה אבסולוטית. לאחר שהילדים גדלו והם כבר בני 6, רמת החובה מבחינה הלכתית יורדת. היא עדיין קיימת, אך הרמה היא כבר מדין של צדקה.
מבלי להיכנס לניואנסים של העניין, המשמעות המעשית של זה היא שככל והאבא הוא אדם ללא יכולת השתכרות גבוהה, הוא יהיה פטור מלשלם מזונות של הילדים מעל גיל 6.
תקנות הרבנות הראשית הרחיבו מאוד את החובה לשלם את המזונות עד לגיל 15. בהמשך הרחיבו עד לגיל 18.
יש נידון בפסקי הדין (לרבות עד ימינו אנו) האם הרחיבו את החובה עד גיל 18 מעצם הדין או מדין צדקה. קרי, האם כשכושר ההשתכרות של האבא נמוך תהיה עליו חובה לשלם על ילדיו בין הגילאים 6-18.
הדעה המקובלת היא שהחובה היא מלאה ומוחלטת. ולכן, יהא עליו לשלם בכל מקרה עד לגיל 18.
סיכום חובת המזונות
לסיכום, יש הבדל יסודי בין הגישה ההלכתית לבין הגישה החוקית.
לפי הגישה החוקית, החובה לשלם את מזונות הילדים היא על 2 ההורים.
לפי הגישה ההלכתית, החובה לשלם את מזונות הילדים (ברוב המקרים) היא על האבא בלבד.
בנוסף, לפי הגישה החוקית החובה היא עד לגיל 18 ללא הבחנה מדויקת לגיל הילדים (למעט כמובן ההגדרה שביהמ"ש צריך לבחון את הדין האישי ולפסוק על פיו, אך הכוונה במבט האזרחי נטו).
לעומת זאת, ההלכה מבחינה בגיל הילדים כפרמטר משמעותי מאוד. רמת החובה יורדת ככל שגיל הילדים עולה.
כעת נחזור לשאלה האם יש חובה לשאת בנטל תשלום מזונות בהורות משותפת.
תשלום מזונות בהורות משותפת – בבית המשפט
לפי הפסיקה בבית המשפט, אם כושר ההשתכרות של שני ההורים הוא דומה הרי שלא יצטרכו לשלם מזונות. וזאת, בשל העובדה שבאופן בסיסי אין חובה של הורה אחד הגבוהה יותר מההורה השני בתשלום המזונות.
תשלום מזונות בהורות משותפת – בבית הדין הרבני
הגישה ההלכתית רואה באבא את מי שנטל תשלום המזונות מוטל בעיקר על כתפיו. לפיכך, על האבא לשלם מזונות אף אם יש הסדר של חלוקה שווה של זמני השהות.
תשלום מזונות בהורות משותפת – איפה לדון?
לפי זה, נבחן היכן עדיף לכל אחד מהצדדים לדון בנושא תביעת המזונות.
נבחן את הנושא כאשר ההסדר הוא של חלוקה שווה של זמני השהות וכושר ההשתכרות של הצדדים דומה.
במצב זה הצדדים ככל הנראה יהיו חלוקים באינטרס שלהם היכן להתדיין.
- הגבר יעדיף לדון בבית המשפט. שם לא יחייבו אותו במזונות.
- האישה תעדיף לפנות לבית הדין הרבני. שם יחייבו את הגבר לשלם מזונות (אף אם מופחתים).
חשוב לסייג את הנושא ולומר שלא תמיד זו הסיטואציה וגם שאף בסיטואציה כזו לא תמיד האמור לעיל יהיה נכון מבחינת זיהוי נכון של האינטרסים. שכן, לעתים בגלל שיקול של נושאים אחרים בכלל תהיה עדיפות לאחד מהצדדים או לשניהם להתנהל במקום ובערכאה אחרת.
