גירושין ללא ילדים – איך זה נראה?
אם אתם לפני גירושין ללא ילדים אתם בטח שואלים את עצמכם איך זה עובד.
למעשה, יש שני סוגים של גירושין ללא ילדים.
יש גירושין ללא ילדים כי פשוט אין לכם ילדים משותפים. אולי יש לכם ילדים מנישואין קודמים, אבל לא מהזוגיות הזו. או שפשוט לא נולדו לכם ילדים בכלל.
לעומת זאת יש גירושין ללא ילדים, אך לא לגמרי בלי ילדים. כלומר יש לכם ילדים משותפים, אבל הם כבר בגירים. כך שלמעשה הנושא של הילדים אינו דומיננטי (לכאורה בלבד!) בהליך הגירושין. אך למעשה הילדים שם ברקע. גם כשהם בגירים יש לכך השלכות משמעותיות ואף מרחיקות לכת במקרים מסוימים.
גירושין ללא ילדים בכלל – אין על מה לריב?
מצד אחד גירושין ללא ילדים זה הכי קל. שהרי אם יש לכם ילדים, יכולות להיות לכם חילוקי דעות בנוגע לזמני שהות, ואף בכלל על אופן הגידול של הילדים. לעומת זאת כאשר אין לכם ילדים (ולכל הפחות לא ילדים משותפים) אז לכאורה העסק הזה קל יחסית. אתם פשוט עוזבים אחד את השני. והופ, מתגרשים בקלות.
אגב, הדבר הזה מעניק משמעות מאוד גדולה בהגעה להסכם. גם קל יחסית להגיע להסכם מקיף. כי אין לכם מאוד הרבה נושאים להסדיר. יש לכם לסדר את הרכוש, כתובה. לעתים גם נושאים נוספים. אך חוץ מזה, הכול יכול להיסגר צ'יק צ'ק. אך מעל הכול ההסכם יציב מאוד. הסיבה לכך היא מפני שכאשר יש ילדים, אז גם אם תגיעו להסכם מקיף, הוא ניתן לשינוי בעקבות שינוי הנסיבות. כך למשל, הנושא של זמני שהות הוא משהו מאוד דינמי.
הרי ברור לגמרי שאם הגעתם להסדר של חלוקה שווה של זמני השהות, אך לאחר שנתיים פתאום אחד ההורים מתנהל באופן של הזנחה פושעת כלפי הילדים, ברור שההסדר של חלוקה שווה לא יוותר על כנו.
כך הוא הדבר גם לגבי מזונות הילדים. נניח שהגעתם להסדר כלשהו שבו האב משלם מזונות מינימליים בעקבות ההכנסה הנמוכה שלו. אך לאחר כמה שנים הוא התבסס כלכלית ויכול לשלם את צרכי הילדים. ברור שבמצב הזה ניתן לפתוח את ההסכם מחדש.
לכן, כאשר יש ילדים, יש נושאים שאמנם ניתנים להסדרה מקיפה אך לא בהכרח יציבה.
לעומת זאת כאשר אין ילדים, אז את כלל הנושאים שצריך להסדיר אפשר להסדיר באופן חד פעמי. ואז כל אחד הולך לדרכו. ובכך מסיימים את כל הסיפור.
גירושין ללא ילדים – אין סיבה שלא לריב?
מהצד השני כאשר יש ילדים יש רצון (או לפחות צריך להיות רצון כזה…) למנוע מחלוקת. וזאת בכדי למנוע את הפגיעה בילדים. שהרי הפגיעה הכי קשה בילדים בהליכי הגירושין היא בעקבות המריבות המשפטיות בין ההורים. זה גם משליך על המון דברים הבאים לידי ביטוי ביום יום של חיי הילדים.
לעומת זאת כאשר אין ילדים הצדדים יכולים כביכול להרשות לעצמם לריב. הם חושבים שכך הם ממצים את הזכויות שלהם מבלי לפגוע בעצמם. בפועל הם פוגעים בעיקר בעצמם הרבה מאוד. ואף מגיעים לפרק ב' (אם ומתי שהם בוחרים לפתוח דף זוגי חדש, שזה נושא כשלעצמו) כשהם מצולקים ופגועים מאוד. דבר זה בהכרח משליך על כל זוגיות עתידית.
כך שלמעשה גירושין ללא ילדים הם בדרך כלל קלים יחסית. אך יחד עם זאת צריך להיזהר שלא ליפול למלכודת של מריבות בלתי פוסקות בגלל שאין ילדים.
גירושין לאחר שהילדים כבר גדלו
תופעה שהיא מאוד נפוצה בשנים האחרונות היא התופעה של גירושין בגיל הבוגר יחסית. זה קורה כשהילדים כבר גדולים, ואולי אף נשואים.
זה יכול לנבוע מהרבה מאוד סיבות. זה יכול לנבוע למשל מניסיון מתמשך ולא מוצלח להכיל את המריבות עד שקורה הפיצוץ הגדול.
פעמים רבות זה נובע מרצון להימנע מגירושין כשיש ילדים קטנים. וזאת בכדי שלא לפגוע בהם. כך הזוג שורד עוד ועוד. ואז, כשהילדים גדלים ומתחתנים נוצרת האפשרות להתגרש.
זה יכול לנבוע גם מעוד הרבה מאוד סיבות.
בגירושין במצב כזה יש נטייה מצד אחד לסיים את הדברים בצורה יפה. הסיבה היא שמדובר בזוג שכבר ראה דבר או שניים בחייו. בדרך כלל הוא כבר בוגר ומיושב בדעתו. יחד עם זאת, פעמים רבות הליכי גירושין בגיל הזה מתאפיין באמוציות רבות. אמוציות אלו היו מושתקות משך שנים רבות ודווקא בגיל הזה הן מתפרצות.
הנזק שנגרם לצדדים מהליכי גירושין אמוציונליים בגיל כזה מהווה אסון של ממש. גם לכל המרקם המשפחתי (כן, גם ילדים גדולים הם עדיין "ילדים"). ובעיקר לבריאות הנפשית ואף הפיזית שנפגעת מאוד מהליך גירושין כואב ומפלג.
לעומת זאת אם הצדדים יבחרו להיפרד בכבוד, זה יכול לתת להם להמשיך את חייהם באופן נינוח ורגוע. ואז רואים מאפיין מאוד ייחודי בפרט בגילאים הללו שבהם בני הזוג הגרושים ממשיכים לסייע ולתמוך האחד בשני. אמנם אין שם אהבה של ממש. אבל כן ניצוץ של דאגה למי שבכל זאת הם חיו לצידו מזה שנים רבות.
האם כשאין ילדים להמשיך ולהתעקש על שלום בית או להתגרש?
יש נקודה מאוד מהותית הנוגעת לדילמה האם להתגרש כאשר אין ילדים.
למעשה, אם הצדדים רואים שיש קושי משמעותי בזוגיות (קושי זה בסדר וקיים בכל זוגיות, הכוונה היא לקושי משמעותי אשר איש מקצוע רואה כמאתגר באופן המקשה על המשך הזוגיות) יש הבדל בין מצב שבו יש להם ילדים לבין מצב שבו אין לזוג ילדים.
אם לבני הזוג יש ילדים הנטייה תהיה לנסות ולפתור את הקשיים. גם אם זה יהיה כרוך במאמץ, לא מוותרים. נותנים עוד צ'אנס לטיפול זוגי. עוד ניסיון לעבוד על הזוגיות ולא מוותרים כל כך מהר. רק אם רואים שאין סיכוי או שאחד מהצדדים מרים ידיים ולא נותן צ'אנס לטיפול. רק אז ניגשים להתגרש.
לעומת זאת כאשר לזוג אין ילדים הנטייה תהיה להתגרש מהר יחסית. ובעיקר לא להביא ילדים מהזוגיות הזו. וזאת בכדי לא לסרבל ולקשור את הצדדים ולגרום סבל לילדים.
יש בכך היגיון רב. אם כי, גם אם אין לצדדים ילדים זה לא אומר שישר צריך לגשת לכיוון של גירושין. אפשר בהחלט לנסות ולפתור את הבעיות גם בסטטוס הזה. אם כי, כן תהיה נטייה להקפיא את המצב הקיים. ולכל הפחות לבדוק את הצלחת הטיפול לפני הבאת ילדים.
