חוק משמורת ילדים בגירושין – מה הוא קובע?

חוק משמורת ילדים להורים גרושים – מה החוק בנושא?

רבים שואלים אותי מה קובע חוק משמורת ילדים להורים בהליכי גירושין. האם יש בכלל חוק שמסדיר את הנושא הזה, או שאיש הישר בעיניו יעשה?

אז למען האמת, אפשר לחלק את התשובה לכך לכמה חלקים. מן הצד האחד אין חוק אחד ספציפי שמסדיר את כל הנושא הזה של משמורת ילדים. אך מן הצד השני, ישנו חוק שמסדיר את הבסיס לעניין. כאשר לכך התווספו מספר רב של פסקי דין אשר הם יוצקים תוכן משפטי ממשי לחוק.

המסגרת החוקית הבסיסית להסדרת משמורת הילדים בכלל, ובפרט בהליכי גירושין קיים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. חוק זה נחקק בשנת 1962, ומסדיר נושאי יסוד מרכזיים בכל הנוגע לקטינים.

למה זה כל כך חשוב?

הנושא של משמורת ילדים הוא אחד הנושאים הכי קריטיים במסגרת הליך הגירושין. ההשפעות שיש לגירושין על הילדים (בכל גיל) הן עצומות.

בנוסף, ההשלכות של סגנון ההסדר של המשמורת תשפיע במידה רבה על הילדים ועל עיצוב דמותם. זה משהו שהם נשארים איתו לנצח.

מכיוון שהילדים הם האוצר הכי יקר עבורנו, וכולנו רוצים בשבילם את ההכי הכי טוב, עולה השאלה כיצד להתמודד עם זה מבחינה משפטית.

חשוב להבהיר שהשפה צריכה להיות משפטית (מטבע הדברים כמובן), אך במרכז נמצא הילד והילדה. המבט הוא אליהם וזה הדבר שצריך לעמוד במרכזו של ההליך בכל הנוגע לקביעת המשמורת.

לאחר ההבנה על חשיבות ההליך והקביעה על ההסדר המדויק של המשמורת, נרחיב במה אומר החוק בנושא ומה מתקיים בפועל בפסיקה, כולל בפסיקות העדכניות ביותר.

מי האפוטרופוס על הילדים, ומה זה אומר?

למעשה, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 מסדיר בין היתר את הנושא של משמורת ילדים להורים בתהליכי גירושין ולאחר הגירושין.

סעיף 14 לחוק זה קובע כי:

"ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים"

כלומר, המצב הרגיל הוא ששני ההורים הם האפוטרופוסים על הילדים שלהם.

שימו לב: החוק לא מפריד בין הורים גרושים או פרודים או שחיים בזוגיות טובה. כמובן שככל ואין בעיה חוקית ואין מניעה ומערער על הנושא, אז החוק די מתייתר. שכן, אין ויכוח על כך ששני ההורים הם האפוטרופוסים על הילדים שלהם ככל והם מסתדרים היטב ביניהם וכל עוד ושניהם אכן דואגים לילדים שלהם. הבעיות צצות כמובן בדרך כלל כאשר יש קרע בין ההורים. בייחוד כאשר ההורים נמצאים בהליכי הגירושין.

הרעיון של אפוטרופסות זה לא רק זכויות, אלא גם חובות. כך קובע סעיף 15 לחוק הנ"ל:

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו"

גם סעיף 17 מסדיר את חובת ההורים. וכך קובע החוק בסעיף זה:

"באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין"

אגב, מעטים המקרים שבהם בית המשפט נכנס לעובי הקורה להגדיר אם ההורים התנהלו באופן מסור או לא. זאת, חרף העובדה כי היו מקרים בעבר שבהם בית המשפט קבע שההורים לא פעלו במסירות כפי שקובע החוק וכפי שנדרש מהם מעצם היותם הורים.

הסכמה משני ההורים – נדרשת?

ברמת העיקרון כל סוגיה כבדת משקל על הילדים צריך להיות בתאום ובהסכמה של שני ההורים. זה לא רק היגיון טבעי (בטח כל עוד וההורים פועלים באופן רציונלי). זה גם לא רק עניין של טובת הילדים בגדילה לבית יציב וחם. אלא זה גם עניין שהחוק בעצמו קובע.

סעיף 18(א) לחוק הנ"ל קובע ומסדיר את החובה לשיתוף פעולה ולהסכמה בין ההורים. וכך קובע החוק:

"בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה"

החוק מגדיר מצבים שבהם יש הסתייגות לכך. ובמקרה של מחלוקת בין ההורים, תכריע על כך הערכאה המשפטית. כלומר בית המשפט במצב רגיל. לעומת זאת במצב של הליך גירושין, זה יידון פעמים רבות בבית הדין הרבני.

חוק משמורת ילדים – איך קובעים את הסדר המשמורת?

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מסדיר במידה מסוימת את נושא ההסדר של משמורת הילדים בהליך גירושין. וכך קובע הסעיף:

"לא באו ההורים לידי הסכם… רשאי… לקבוע… כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת"

כלומר, החוק קובע שבמצב של חילוקי דעות, הערכאה המשפטית תכריע בנושא. בחוק המקורי זה כתוב על בית המשפט, אך חשוב לדעת שגם לבית הדין יש את הסמכות החוקית המלאה לדון בנושא זה. וכך גם קובע החוק לשיפוט בתי דין רבניים.

בנוסף, החוק קובע שישנה חזקת הגיל הרך. בהתאם לזאת, המשמורת על ילדים עד לגיל שש יהיו אצל האמא. אך החוק מכיר בסייגים ובמצבים שבהם ההכרעה תהיה אחרת.

נעשו ניסיונות לבטל את חזקת הגיל הרך. כיום ישנן פסיקות רבות המפריכות את חזקת הגיל הרך. אך חשוב לזכור שהנושא של חזקת הגיל הרך עודנו קיים בספר החוקים, ועל מנת להפריך אותו יש לנמק את זה מבחינה משפטית באופן טוב ויעיל.

חוק משמורת ילדים & פסיקה

העולה מהאמור, שהחוק מסדיר בקווים כלליים את נושא משמורת הילדים. אך למעשה אין קביעה חד משמעית בנושא.

בפסיקה ישנם שיקולים שונים הנותנים מענה ופתרון לבעיות ספציפיות או רוחביות.

ככלל הגישה בנושא הזה מאוד דומה בין בתי המשפט לבין בתי הדין. בשניהם יתייחסו לטובת הילדים.

ישנם הורים שחושבים שמגיע להם להיות זמן רב עם הילדים ביחס להורה האחר. הם מנמקים את זה בסיבות הגיוניות, אך הם לא יצליחו כך בהליך המשפטי. שכן, השופט והדיין יתייחסו לטובת הילדים ולא לנימוקים הנוגעים לזכות ההורה או לכל נימוק שאינו קשור באופן הדוק ומבוסס דיו לטובת הילדים.

יתרה מזאת, פעמים רבות אחד הצדדים טוען שצריך לקבוע הסדר מסוים למשמורת. הוא מנמק את זה בטובת הילדים. אך הדיין או השופט מספיק חכמים כדי לקלוט את מה שנמצא בין השורות… הם מבינים האם באמת טובת הילדים מניעה אותו ואת הצעתו, או שיקולים אחרים. לעתים אכן טובת הילדים היא המניע, אך יש לשכנע את הערכאה המשפטית שזה אכן הטובה של הילדים.

חוק משמורת ילדים – סיכום

לסיכום, החוק מסדיר בקווים מסוימים את נושא המשמורת. ככלל, שני ההורים הם האפוטרופוסים על הילדים. יש לזה משמעות חוקית מרחיקת לכת, וכי זה לא רק הצהרה דקלרטיבית גרידא.

ככל והצדדים לא מצליחים להגיע להסכמות בכל הנוגע להיקפי זמני השהות, הרי שהערכאה המשפטית תכריע בנושא תוך שקילת טובת הילדים.

כמובן שישנו השיקול של חזקת הגיל הרך. אך כיום יש לו משמעות עמומה משהו, וזה לא חד משמעי כפי שהיה בעבר.

חשוב לדעת שפעמים רבות קובעים קודם הסדר של משמורת זמנית. רק לאחר מכן קובעים הסדר קבוע. להסדר הזמני יש השלכות מהותיות ואף מרחיקות לכת על ההסדר הקבוע. לכן, יש לשקול באופן מקצועי את האסטרטגיה בהליך כבר מהדיון על ההסדר הזמני.

הילדים זה הדבר שהכי חשוב לכל הורה טבעי. זה האוצר היקר לו/לה מכול. לכן, אם אתם נמצאים בצומת הדרכים, אל תוותרו על הגעה להסדר שיעשה הכי טוב לילדים שלכם. מומלץ לפנות לאיש מקצוע שיידע לתת את המענה המשפטי וההלכתי לסיטואציה המורכבת שנקלעתם אליה.

אתם עושים את זה גם בשביל עצמכם, אך בעיקר בשביל ילדיכם.

בהצלחה!