משמורת ילדים – סמכות
מאמר זה יעסוק בנושא הסמכות של ההורים על הילדים שלהם בסוגי המשמורת השונים.
לעיתים תהיה קביעה של משמורת משותפת. מצב זה קובע שהילדים יהיו בחלק מהזמן אצל האבא ובחלק מהזמן אצל האמא. כמובן שלהסדר זה קיימים יתרונות וגם חסרונות, והוא נחשב להסדר די נפוץ.
לעיתים יקבעו הסדר אחר לנושא המשמורת. לדוגמא יש מצבים שבהם יקבעו על משמורת יחידנית. כלומר שהורה אחד יהיה משמורן בלעדי על הילדים.
המשמעות היא שהילדים יהיו אצל הורה אחד.
הסדר זה לא מפקיע את זמני השהות עם ההורה האחר. בדרך כלל יקבעו זמני שהות שבהם הילד יהיה אצל ההורה השני. אולם ברוב המשמעותי של הזמן הילד יהיה אצל הורה אחד.
משמורן יחיד – המשמעות
מצב זה מעורר חשש רב אצל ההורה שלא נמצא בהסדר המשמורת. קיים חשש שהילד יגדל רק אצל הורה אחד. ההורה השני רוצה להשפיע ולהיות בקשר קרב עם הילד שלו. הוא רוצה לעצב את דמותו וזהותו של הילד. במצב בו הילד כמעט לא נמצא אצלו, ההרגשה יכולה להיות כאילו אותו הורה אינו רלוונטי כלל בחייו של הילד. ההרגשה הינה כואבת ופוגענית מאוד.
אכן במצבים רבים הסדר של משמורן יחיד נקבע בשל העובדה שההורה השני פוגע בילד. שהילד כלל לא מעניין אותו. אולם לא על סוג זה של הורים אנו עוסקים במאמר זה.
בהחלט יתכן שיקבעו הסדר של משמורת יחידנית למרות שההורה השני הוא נורמטיבי ואף הורה טוב אכפתי ואוהב.
לכן זה מעורר את השאלה האם ההורה שכמעט ולא רואה את ילדיו, נשאר עם איזושהי סמכות על הילדים שלו?
האם ההורה שאינו המשמורן אכן נשאר ללא סמכות על הילדים?
התשובה היא חד משמעית כן! אכן, הילדים כמעט ולא יראו את אותו הורה. יתכן אפילו שהורה זה יהיה פחות רלוונטי מבחינת הילדים. אולם מבחינת האחריות והסמכות, הוא הורה לכל דבר. יש לו זכות מלאה להחליט על כל מה שנוגע לילדיו. בכל נושא משמעותי יצטרכו לשאול לעמדתו, ויתחשבו בדעתו. זה לא אומר בהכרח שיקבלו את כל מה שהוא רוצה. הגישה בפסיקה תהיה על פי טובת הילד. זה הקו שמנחה הן את בית הדין הרבני והן את בית המשפט לענייני משפחה. אולם הם יתחשבו עד למאוד בדעתם של שני ההורים. כולל של ההורה שאינו המשמורן של הילד.
