תביעת משמורת

תביעת משמורת – מהי ההגדרה של משמורת ילדים ?

אחד הדברים המרכזיים בתביעת גירושין זה תביעת משמורת. זה קורה בדרך כלל במסגרת הליך הגירושין. שכן, אחד המרכיבים העיקריים בהם בני הזוג חולקים ברגע שהם החליטו להיפרד הוא הדיון לגבי מקום שהותם של הילדים הקטינים המשותפים שלהם. ובנוסח משפטי יותר, מהי המשמורת של הילדים.

משמורת – מה זה?

למען הדיוק המשפטי המונח 'משמורת' אינו מופיע בלשון החוק, אלא 'אחריות הורית' או 'אפוטרופסות'. זה הוא מונח המגדיר את האחריות ההורית כפי שמופיע בלשון החוק. הלוא הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.

נוסף על כך יש את הנושא של החלוקה של זמני השהות עם הילדים. זה מהווה החסם העיקרי בתביעת משמורת.

במילה אפוטרופסות מונח הזכות להורה של הילד להחליט ולהכריע לילדו הקטין על הצרכים שלו. כך למשל, צרכים רפואיים או צרכים חינוכיים וכדומה.

תביעת משמורת – איך תובעים?

כאשר ההורים אינם מסכימים ביניהם ואינם מצליחים להגיע לעמק השווה בהחלטה בענייני משמורת הילדים, ניתן להגיש תביעת משמורת לבית משפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני האזורי. זאת, בתנאי שהצד השני כבר לא פתח בתביעה בערכאה המקבילה.

ישנם שני סוגי משמורת בהם יכולים הדיינים לדון בהם, והם משמורת משותפת או משמורת מלאה. ונסביר את המושגים.

• משמורת משותפת בה ההורים חולקים באופן שווה את הזכויות והחובות על הילדים. הדבר הזה נותן זכויות להורה גם לזמני השהות של הילדים. וגם מטיל חובות בנוגע להוצאות הממוניות עבור ילדיו. אם כי, החובות להוצאות הממוניות אינן תמיד בהשלכה ותוצאה מהיקף המשמורת וזמני השהות. זאת, על אף שיש משמעות רבה לזמני השהות בעניין הקביעה של תשלום המזונות.
• משמורת מלאה (משמורת יחידנית) בה הדיין מכריע שאחד ההורים הינו המשמורן היחיד של הילד או הילדים ואילו להורה השני יש את הזכות לפגוש את ילדיו במסגרת הסדרי ראיה אשר יקבעו על ידי בית הדין.

כדי שבית הדין ידון אף בשאלת המשמורת מומלץ לציין בכתב התביעה כי בית הדין מתבקש לדון אף בשאלת המשמורת. חשוב לציין שניתן אף להגיש בבית הדין תביעת משמורת ללא תביעת גירושין כלל.

משמורת – כרוך מעצם טיבו וטבעו

רצוי להגיע להכרעה בנושא של המשמורת באופן מוסכם על הצדדים. זה בדרך כלל יקרה באמצעות מגשר או באמצעות המייצגים של הצדדים. אך מה קורה במצב שבו הצדדים לא הגיעו להסכמות, ואף לא הצליחו להגיע להסכמות היכן לנהל את תביעת המשמורת? מה יקרה אם יש חילוקי דעות בין הצדדים האם לנהל את ההליך בבית משפט או בבית הדין?

פסיקת ביהמ"ש קובעת שהנושא של זמני השהות הינה כרוכה מעצם טיבה וטבעה להליך הגירושין. לפיכך, אם אחד הצדדים הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני (תביעת גירושין אפשר להגיש רק לבית הדין הרבני), הרי שהצד השני כבר לא יוכל להגיש תביעת משמורת בבית המשפט.

כלומר האפשרות היחידה להגיש תביעת משמורת לבית המשפט לענייני משפחה היא רק כאשר טרם נפתח תיק גירושין בבית הדין הרבני.

כמובן שרצוי לכרוך את נושא המשמורת אל תביעת הגירושין. וזאת, מסיבות רבות ובכלל זה בכדי לחסוך את המחלוקות שצפויות לעלות בנושא. אך יחד עם זאת, גם אם זה לא נכרך זה כרוך באופן אוטומטי.

תביעת משמורת – שלבי ההליך

שונה הליך התביעה בין בית משפט לענייני משפחה לבית דין.

בבית משפט – אחר שאחד מבני הזוג הגיש את התביעה על הצד השני להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מקבלת כתב התביעה. בהעדר הסכמה בין הורית בית המשפט יפנה את הצדדים לצורך קבלת תסקיר סעד ע"י פקיד מהשירותים חברתיים שבמקום מגורי הזוג.

בבית הדין הרבני – לאחר הגשת תביעת הגירושין יקבע דיון ובו ידון גם נושא המשמורת. גם בבית הדין יפנו בדרך כלל לפקיד סעד לגבש תסקיר.

איך מערערים על ההחלטה?

ההליך של הערעור מצריך שליטה מלאה בהליך כולל בפרוצדורה שנלווית אליו. גם בהליך הערעור יש הבדלים בין בית משפט לבין בית הדין.

בבית משפט – ערעור על פסק דין למשמורת בבית משפט ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום, על החלטה למשמורת זמנית ניתן להגיש בקשת ערעור בתוך 30 יום.

שימו לב: הערעור על פסק הדין יהיה בזכות. לעומת זאת, הערעור על החלטה תהיה רק ברשות (כלומר יש לבקש רשות לערער על ההחלטה).

בבית הדין – ערעור על פסק בית הדין בעניין משמורת יש להגיש לבית הדין הגדול בתוך 30 יום. הערעור במצב כזה יהיה בזכות. על החלטה למשמורת זמנית ניתן לערער ברשות (צריך לקבל לכך אישור מבית הדין הרבני הגדול) בתוך 10 ימים.

לסיכום, הנה טבלה שתעשה סדר בפרוצדורה.