כמה מזונות משלמים במשמורת משותפת?
השאלה כמה מזונות משלמים במשמורת משותפת היא שאלה שרבים שואלים. למעשה, אם יש לכם ילדים ואתם מתגרשים אז יתכן מאוד שזה רלוונטי לכם. כיום, ההסדר של חלוקה שווה של זמני שהות הוא הסדר מאוד נפוץ. אמנם לא תמיד זה יהיה ההסדר שעליו יכריעו, אבל ההסדר הזה הוא בהחלט הופך לפופולרי.
האם במצב של משמורת משותפת עדיין משלמים מזונות? על כך נרחיב להלן במאמר זה.
כמה מזונות משלמים במשמורת משותפת בבית הדין הרבני?
לפי הגישה של בית הדין הרבני החובה של האבא היא בין היתר לזון את הילדים שלו. החובה הזו היא חובה מלאה ואבסולוטית במרבית המקרים. אמנם יש כמה רמות של חובה. אך כיום לאחר הרחבת הנושא באמצעות תקנות הרבנות הראשית ניתן לומר שהגישה המקובלת כיום היא לראות את החובה של האבא לזון את הילדים שלו כחובה עד שהילדים יגיעו לגיל 18. בנוסף, החובה הינה חובה מלאה ובלעדית על האבא בלבד. למעשה, נדירים המקרים שבהם בית הדין הרבני פוטר את האבא מהחובה לשלם מזונות.
כמה מזונות משלמים במשמורת משותפת בבית משפט לענייני משפחה?
הגישה בבית המשפט היא אחרת לגמרי. לפי הגישה בבית המשפט, החובה לשלם מזונות היא לא רק על האבא בלבד. למעשה, לפי החוק יש חובה הן על האבא והן על האמא.
במצבים של משמורת משותפת, הרי שככל וכושר ההשתכרות של בני הזוג הוא דומה, בית המשפט נוטה שלא לחייב בכלל במזונות. לא תהיה חובה לא לאבא ולא לאמא. מה שיקבעו זה שכל אחד מההורים ישלם ישירות לילדים בזמן שבו הם נמצאים אצלו/ה.
גם במצבים כאלו תהיה חובת מזונות על הוצאות חריגות. הוצאות אלו יהיה על שני הצדדים. קרי גם האבא וגם האמא יצטרכו לשלם.
מזונות הילדים – יש מתח תמידי בין הגישה של בית הדין לגישת בית המשפט
בהתאם למה שפירטנו לעיל יוצא שיש פער מאוד משמעותי בין 2 הערכאות. כלומר בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה.
חשוב לציין שנקטנו רק בדוגמא אחת בלבד. יש עוד הרבה מאוד היבטים בנוגע לתשלום מזונות. ניתן בהחלט לומר שנושא המזונות הוא הנושא שבו יש את הפערים הכי גדולים בין בית המשפט לבין בית הדין.
אז אם ככה, מי מכריע בנוגע למזונות?
האם הסמכות לכך היא בידי בית הדין הרבני?
האם בית המשפט לענייני משפחה הוא המוסמך לדון בכך?
שאלה נוספת: האם ישנה ערכאה אחת שדנה בכך או שגם כאן יש את מרוץ הסמכויות? נזכיר שמרוץ הסמכויות הוא כלל ולפיו מי שפתח ראשון את התיק ליישוב סכסוך יכול לבחור לאן להגיש את התביעה למזונות הילדים.
נעשה סדר בדברים.
בידי מי הסמכות להכריע בנוגע למזונות?
סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים מסדיר את הנושא של תביעת גירושין כרוכה. החוק מכליל את הנושא של מזונות הילדים לנושא של תביעת הגירושין.
לפי הפשטות של לשון החוק, הרי שיוצא שהנושא של מזונות הילדים נמצא בסמכות מקבילה של בית הדין ושל בית המשפט. שכן, ניתן להגיש את זה לבית משפט, אך אפשר בהחלט לכרוך את הנושא לתביעת הגירושין. במצב כזה מי שהגיש ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך יכול לבחור תוך פרק זמן מוגדר (15 יום) לאן להגיש את התביעה למזונות הילדים.
בג"צ עיקר את הסמכות של בית הדין הרבני לדון בנוגע למזונות הילדים. אמנם הוא הותיר את הסמכות במקרה שהצדדים מסכימים לסמכות של בית הדין הרבני בהתאם לסעיף 9 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים. אגב, נקבע בפסיקה שגם אי התנגדות לסמכות של בית הדין הרבני כבר בשלב הראשוני של ההליך נחשב להסכמה ובית הדין הרבני קונה סמכות לדון בעניין מזונות הילדים.
בנוסף, בג"צ הותיר את הנושא של 'מזונות ההשבה' כנושא שאפשר לכרוך אל תביעת הגירושין. 'מזונות השבה' זה למעשה בגין הוצאות שכבר שילם אחד הצדדים או שכבר התחייב להוצאות מוגדרות וספציפיות.
מאז, הייתה פסיקה של בית הדין הרבני הגדול שפירשן אחרת את הנושא וקבע שהסמכות בעניין מזונות הילדים היא בבית הדין הרבני מכוח האפשרות לכרוך את התביעה למזונות אל תביעת הגירושין. על הגישה הזו הוגשה עתירה לבג"צ. בג"צ בדעת רוב נתן גושפנקא לפסיקת העבר וקבע בצורה חדה שהסמכות בעניין מזונות הילדים הינה של בית המשפט (למעט הסייגים שאותם פירטנו לעיל). אמנם דעת המיעוט נתנה סמכות לביתה דין לדון בנוגע למזונות, אך כמובן שהרוב קובע ולכן לבתי הדין אין כל כך סמכות לדון בנוגע למזונות אם אחד הצדדים אינו מסכים.
האם זה סוף פסוק או שנמשיך לראות את המתח התמידי בין הערכאות השונות?
ימים (לא רבים) יגידו.
