אחד הדברים המרכזיים בתביעת גירושין זה תביעת משמורת. זה קורה בדרך כלל במסגרת הליך הגירושין. שכן, אחד המרכיבים העיקריים בהם בני הזוג חולקים ברגע שהם החליטו להיפרד הוא הדיון לגבי מקום שהותם של הילדים הקטינים המשותפים שלהם. ובנוסח משפטי יותר, מהי המשמורת של הילדים.

משמורת – מה זה?

למען הדיוק המשפטי המונח 'משמורת' אינו מופיע בלשון החוק, אלא 'אחריות הורית' או 'אפוטרופסות'. זה הוא מונח המגדיר את האחריות ההורית כפי שמופיע בלשון החוק. הלוא הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.

נוסף על כך יש את הנושא של החלוקה של זמני השהות עם הילדים. זה מהווה החסם העיקרי בתביעת משמורת.

במילה אפוטרופסות מונח הזכות להורה של הילד להחליט ולהכריע לילדו הקטין על הצרכים שלו. כך למשל, צרכים רפואיים או צרכים חינוכיים וכדומה.

תביעת משמורת – איך תובעים?

כאשר ההורים אינם מסכימים ביניהם ואינם מצליחים להגיע לעמק השווה בהחלטה בענייני משמורת הילדים, ניתן להגיש תביעת משמורת לבית משפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני האזורי. זאת, בתנאי שהצד השני כבר לא פתח בתביעה בערכאה המקבילה.

ישנם שני סוגי משמורת בהם יכולים הדיינים לדון בהם, והם משמורת משותפת או משמורת מלאה. ונסביר את המושגים.

• משמורת משותפת בה ההורים חולקים באופן שווה את הזכויות והחובות על הילדים. הדבר הזה נותן זכויות להורה גם לזמני השהות של הילדים. וגם מטיל חובות בנוגע להוצאות הממוניות עבור ילדיו. אם כי, החובות להוצאות הממוניות אינן תמיד בהשלכה ותוצאה מהיקף המשמורת וזמני השהות. זאת, על אף שיש משמעות רבה לזמני השהות בעניין הקביעה של תשלום המזונות.
• משמורת מלאה (משמורת יחידנית) בה הדיין מכריע שאחד ההורים הינו המשמורן היחיד של הילד או הילדים ואילו להורה השני יש את הזכות לפגוש את ילדיו במסגרת הסדרי ראיה אשר יקבעו על ידי בית הדין.

כדי שבית הדין ידון אף בשאלת המשמורת מומלץ לציין בכתב התביעה כי בית הדין מתבקש לדון אף בשאלת המשמורת. חשוב לציין שניתן אף להגיש בבית הדין תביעת משמורת ללא תביעת גירושין כלל.

משמורת – כרוך מעצם טיבו וטבעו

רצוי להגיע להכרעה בנושא של המשמורת באופן מוסכם על הצדדים. זה בדרך כלל יקרה באמצעות מגשר או באמצעות המייצגים של הצדדים. אך מה קורה במצב שבו הצדדים לא הגיעו להסכמות, ואף לא הצליחו להגיע להסכמות היכן לנהל את תביעת המשמורת? מה יקרה אם יש חילוקי דעות בין הצדדים האם לנהל את ההליך בבית משפט או בבית הדין?

פסיקת ביהמ"ש קובעת שהנושא של זמני השהות הינה כרוכה מעצם טיבה וטבעה להליך הגירושין. לפיכך, אם אחד הצדדים הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני (תביעת גירושין אפשר להגיש רק לבית הדין הרבני), הרי שהצד השני כבר לא יוכל להגיש תביעת משמורת בבית המשפט.

כלומר האפשרות היחידה להגיש תביעת משמורת לבית המשפט לענייני משפחה היא רק כאשר טרם נפתח תיק גירושין בבית הדין הרבני.

כמובן שרצוי לכרוך את נושא המשמורת אל תביעת הגירושין. וזאת, מסיבות רבות ובכלל זה בכדי לחסוך את המחלוקות שצפויות לעלות בנושא. אך יחד עם זאת, גם אם זה לא נכרך זה כרוך באופן אוטומטי.

תביעת משמורת – שלבי ההליך

שונה הליך התביעה בין בית משפט לענייני משפחה לבית דין.

בבית משפט – אחר שאחד מבני הזוג הגיש את התביעה על הצד השני להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מקבלת כתב התביעה. בהעדר הסכמה בין הורית בית המשפט יפנה את הצדדים לצורך קבלת תסקיר סעד ע"י פקיד מהשירותים חברתיים שבמקום מגורי הזוג.

בבית הדין הרבני – לאחר הגשת תביעת הגירושין יקבע דיון ובו ידון גם נושא המשמורת. גם בבית הדין יפנו בדרך כלל לפקיד סעד לגבש תסקיר.

איך מערערים על ההחלטה?

ההליך של הערעור מצריך שליטה מלאה בהליך כולל בפרוצדורה שנלווית אליו. גם בהליך הערעור יש הבדלים בין בית משפט לבין בית הדין.

בבית משפט – ערעור על פסק דין למשמורת בבית משפט ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום, על החלטה למשמורת זמנית ניתן להגיש בקשת ערעור בתוך 30 יום.

שימו לב: הערעור על פסק הדין יהיה בזכות. לעומת זאת, הערעור על החלטה תהיה רק ברשות (כלומר יש לבקש רשות לערער על ההחלטה).

בבית הדין – ערעור על פסק בית הדין בעניין משמורת יש להגיש לבית הדין הגדול בתוך 30 יום. הערעור במצב כזה יהיה בזכות. על החלטה למשמורת זמנית ניתן לערער ברשות (צריך לקבל לכך אישור מבית הדין הרבני הגדול) בתוך 10 ימים.

לסיכום, הנה טבלה שתעשה סדר בפרוצדורה.

הפוסט תביעת משמורת הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

רבים שואלים אותי: "מה הוא הסדר משמורת בגיל הרך?" היכן שוהים הילדים להורים לאחר הגירושין?

בעצם, מהו בכלל חזקת הגל הרך?

במקרה בהם ההורים לא מגיעים להסכמה בעניין המשמורת על ילדיהם, יורו הדיינים על קביעת משמורת של הקטינים. בדרך כלל ההסדר על ילדים מתחת לגיל 6 יהיה משמורת מלאה של האם. כך זה לפחות היה בעבר. בהמשך נתייחס למצב הנוכחי בפסיקה העדכנית.

למעשה, ישנו עיקרון שלפיו לא מפרידים ילדים אחד מהשני ללא סיבה מיוחדת. ולכך אם אין הסכמה בין ההורים על משמורת הילדים וישנו ילד/ים מתחת לגיל 6 לא יפרידו את שאר האחים אחד מהשני. מה שאומר שהדבר ישפיע על החלטת הדיינים על ההסדר כולו. כלומר, גם לגבי המשמורת של הילדים שמעל גיל 6.

חזקת הגיל הרך – מתקיימת תמיד?

החוק קובע את הנושא של חזקת הגיל הרך. כלומר שילדים מתחת לגיל 6 יהיו אצל האם. אם כי, החוק מחריג לשיקול הדעת של הערכאה המשפטית את האפשרות להגיע ולהכריע על הסדר אחר.

אם אב הילדים מעוניין שילדיו ימסרו לו ולא לאם הילדים, מוטל עליו להוכיח כי קיימות נסיבות מוצדקות לכך שהילדים יהיו בחזקתו. כך למשל, להוכיח שהאם לא יכולה לגדל את הילדים בגלל מצבה הנפשי או הפיזי.

וועדת שניט – נקודת המפנה

הועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין (ועדת שניט, פורסם בשנת 2011) הגישה המלצות בכל הנוגע למשמורת בגיל הרך. היא למעשה המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך, ולכל הפחות שלא תהיה חזקה גורפת בנושא. חלף זאת, יש לקבוע את משמורת הילד לפי טובת הילד הספציפי. וזאת, ללא כל קשר לגילו.

אמנם צריך לדעת שזה רק המלצה של ועדת שניט. אך הכנסת לא ביטלה את חזקת הגיל הרך בחקיקה. ולכן היא עדיין בתוקף. אם כי, בתי המשפט ובתי הדין מייחסים לה פחות חשיבות מבעבר. כיום, הערכאות המשפטיות נוטות שלא לפעול בהתאם לחזקת הגיל הרך. וזאת, לכל הפחות לא באופן אוטומטי (כפי שהיה בעבר).

הגישה בבתי דין רבניים

בבתי דין רבניים נוהגים עדיין לקבוע את הדין על פי חזקת הגיל הרך. וכאמור ילדים מתחת גיל 6 יהיו בחזקתה של האם. אם כי, גם בבתי הדין הנטייה היא כיום להפחית באוטומטיות של חזקת הגיל הרך. כיום בתי הדין הרבניים נוטים להכריע לגופו של עניין ולא בתבנית קבועה.

שיטת הרמב"ם (אישות פרק כ"א הלכה י"ז) שישנו חילוק בגיל הילד כלפי המשמורת. כלומר יש הבדל בין ילד מתחת לגיל 6 לבין ילד מעל לגיל 6. ודברי הרמב"ם הנ"ל מהווים אבן יסוד לפסיקת בית הדין כלפי משמורת הילדים הקטינים.

אולם יתכן מאוד גם בבתי דין רבניים שכלל הילדים יהיו תחת משמורת משותפת. וזה קורה בעיקר כאשר הדיינים רואים שהאב היה פעיל בטיפול הילדים עוד בטרם הגירושין.

משמורת בגיל הרך – מי קובע?

כאשר מגישים לבית הדין הרבני את תביעת הגירושין, ניתן לכרוך אליה גם את תביעת המשמורת.

לצד זאת, ניתן להגיש תביעת משמורת לבית המשפט ככל וטרם הוגש תביעת משמורת לבית הדין הרבני.

טרם הגשת התביעה למען משמורת הילדים יש להגיש לבית הדין בקשה לישוב סכסוך. רק אם יישוב הסכסוך לא צלח, ניתן יהיה להגיש לבית הדין תביעה לדיון בגירושין – תביעת גט, ולכרוך בתביעה אף את תביעת המשמורת.

חשוב להדגיש שלבסוף המטרה המשותפת היא אך ורק טובת הילדים. אל תתנו לאגו אישי ולוויכוחים חסרי טעם להשפיע על הנשמות הצעירות של ילדיכם. הנזק של זה לילדים הוא רב ואינו מצדיק את צורת המאבק הזו. זאת, לכל הפחות כאשר יש הסדר הגיוני לטובת הילדים וכאשר שני ההורים הם הורים טובים לילדיהם.

הפוסט משמורת בגיל הרך – היכן? הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

רבים שואלים אותי מה קובע חוק משמורת ילדים להורים בהליכי גירושין. האם יש בכלל חוק שמסדיר את הנושא הזה, או שאיש הישר בעיניו יעשה?

אז למען האמת, אפשר לחלק את התשובה לכך לכמה חלקים. מן הצד האחד אין חוק אחד ספציפי שמסדיר את כל הנושא הזה של משמורת ילדים. אך מן הצד השני, ישנו חוק שמסדיר את הבסיס לעניין. כאשר לכך התווספו מספר רב של פסקי דין אשר הם יוצקים תוכן משפטי ממשי לחוק.

המסגרת החוקית הבסיסית להסדרת משמורת הילדים בכלל, ובפרט בהליכי גירושין קיים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. חוק זה נחקק בשנת 1962, ומסדיר נושאי יסוד מרכזיים בכל הנוגע לקטינים.

למה זה כל כך חשוב?

הנושא של משמורת ילדים הוא אחד הנושאים הכי קריטיים במסגרת הליך הגירושין. ההשפעות שיש לגירושין על הילדים (בכל גיל) הן עצומות.

בנוסף, ההשלכות של סגנון ההסדר של המשמורת תשפיע במידה רבה על הילדים ועל עיצוב דמותם. זה משהו שהם נשארים איתו לנצח.

מכיוון שהילדים הם האוצר הכי יקר עבורנו, וכולנו רוצים בשבילם את ההכי הכי טוב, עולה השאלה כיצד להתמודד עם זה מבחינה משפטית.

חשוב להבהיר שהשפה צריכה להיות משפטית (מטבע הדברים כמובן), אך במרכז נמצא הילד והילדה. המבט הוא אליהם וזה הדבר שצריך לעמוד במרכזו של ההליך בכל הנוגע לקביעת המשמורת.

לאחר ההבנה על חשיבות ההליך והקביעה על ההסדר המדויק של המשמורת, נרחיב במה אומר החוק בנושא ומה מתקיים בפועל בפסיקה, כולל בפסיקות העדכניות ביותר.

מי האפוטרופוס על הילדים, ומה זה אומר?

למעשה, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 מסדיר בין היתר את הנושא של משמורת ילדים להורים בתהליכי גירושין ולאחר הגירושין.

סעיף 14 לחוק זה קובע כי:

"ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים"

כלומר, המצב הרגיל הוא ששני ההורים הם האפוטרופוסים על הילדים שלהם.

שימו לב: החוק לא מפריד בין הורים גרושים או פרודים או שחיים בזוגיות טובה. כמובן שככל ואין בעיה חוקית ואין מניעה ומערער על הנושא, אז החוק די מתייתר. שכן, אין ויכוח על כך ששני ההורים הם האפוטרופוסים על הילדים שלהם ככל והם מסתדרים היטב ביניהם וכל עוד ושניהם אכן דואגים לילדים שלהם. הבעיות צצות כמובן בדרך כלל כאשר יש קרע בין ההורים. בייחוד כאשר ההורים נמצאים בהליכי הגירושין.

הרעיון של אפוטרופסות זה לא רק זכויות, אלא גם חובות. כך קובע סעיף 15 לחוק הנ"ל:

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו"

גם סעיף 17 מסדיר את חובת ההורים. וכך קובע החוק בסעיף זה:

"באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין"

אגב, מעטים המקרים שבהם בית המשפט נכנס לעובי הקורה להגדיר אם ההורים התנהלו באופן מסור או לא. זאת, חרף העובדה כי היו מקרים בעבר שבהם בית המשפט קבע שההורים לא פעלו במסירות כפי שקובע החוק וכפי שנדרש מהם מעצם היותם הורים.

הסכמה משני ההורים – נדרשת?

ברמת העיקרון כל סוגיה כבדת משקל על הילדים צריך להיות בתאום ובהסכמה של שני ההורים. זה לא רק היגיון טבעי (בטח כל עוד וההורים פועלים באופן רציונלי). זה גם לא רק עניין של טובת הילדים בגדילה לבית יציב וחם. אלא זה גם עניין שהחוק בעצמו קובע.

סעיף 18(א) לחוק הנ"ל קובע ומסדיר את החובה לשיתוף פעולה ולהסכמה בין ההורים. וכך קובע החוק:

"בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה"

החוק מגדיר מצבים שבהם יש הסתייגות לכך. ובמקרה של מחלוקת בין ההורים, תכריע על כך הערכאה המשפטית. כלומר בית המשפט במצב רגיל. לעומת זאת במצב של הליך גירושין, זה יידון פעמים רבות בבית הדין הרבני.

חוק משמורת ילדים – איך קובעים את הסדר המשמורת?

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מסדיר במידה מסוימת את נושא ההסדר של משמורת הילדים בהליך גירושין. וכך קובע הסעיף:

"לא באו ההורים לידי הסכם… רשאי… לקבוע… כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת"

כלומר, החוק קובע שבמצב של חילוקי דעות, הערכאה המשפטית תכריע בנושא. בחוק המקורי זה כתוב על בית המשפט, אך חשוב לדעת שגם לבית הדין יש את הסמכות החוקית המלאה לדון בנושא זה. וכך גם קובע החוק לשיפוט בתי דין רבניים.

בנוסף, החוק קובע שישנה חזקת הגיל הרך. בהתאם לזאת, המשמורת על ילדים עד לגיל שש יהיו אצל האמא. אך החוק מכיר בסייגים ובמצבים שבהם ההכרעה תהיה אחרת.

נעשו ניסיונות לבטל את חזקת הגיל הרך. כיום ישנן פסיקות רבות המפריכות את חזקת הגיל הרך. אך חשוב לזכור שהנושא של חזקת הגיל הרך עודנו קיים בספר החוקים, ועל מנת להפריך אותו יש לנמק את זה מבחינה משפטית באופן טוב ויעיל.

חוק משמורת ילדים & פסיקה

העולה מהאמור, שהחוק מסדיר בקווים כלליים את נושא משמורת הילדים. אך למעשה אין קביעה חד משמעית בנושא.

בפסיקה ישנם שיקולים שונים הנותנים מענה ופתרון לבעיות ספציפיות או רוחביות.

ככלל הגישה בנושא הזה מאוד דומה בין בתי המשפט לבין בתי הדין. בשניהם יתייחסו לטובת הילדים.

ישנם הורים שחושבים שמגיע להם להיות זמן רב עם הילדים ביחס להורה האחר. הם מנמקים את זה בסיבות הגיוניות, אך הם לא יצליחו כך בהליך המשפטי. שכן, השופט והדיין יתייחסו לטובת הילדים ולא לנימוקים הנוגעים לזכות ההורה או לכל נימוק שאינו קשור באופן הדוק ומבוסס דיו לטובת הילדים.

יתרה מזאת, פעמים רבות אחד הצדדים טוען שצריך לקבוע הסדר מסוים למשמורת. הוא מנמק את זה בטובת הילדים. אך הדיין או השופט מספיק חכמים כדי לקלוט את מה שנמצא בין השורות… הם מבינים האם באמת טובת הילדים מניעה אותו ואת הצעתו, או שיקולים אחרים. לעתים אכן טובת הילדים היא המניע, אך יש לשכנע את הערכאה המשפטית שזה אכן הטובה של הילדים.

חוק משמורת ילדים – סיכום

לסיכום, החוק מסדיר בקווים מסוימים את נושא המשמורת. ככלל, שני ההורים הם האפוטרופוסים על הילדים. יש לזה משמעות חוקית מרחיקת לכת, וכי זה לא רק הצהרה דקלרטיבית גרידא.

ככל והצדדים לא מצליחים להגיע להסכמות בכל הנוגע להיקפי זמני השהות, הרי שהערכאה המשפטית תכריע בנושא תוך שקילת טובת הילדים.

כמובן שישנו השיקול של חזקת הגיל הרך. אך כיום יש לו משמעות עמומה משהו, וזה לא חד משמעי כפי שהיה בעבר.

חשוב לדעת שפעמים רבות קובעים קודם הסדר של משמורת זמנית. רק לאחר מכן קובעים הסדר קבוע. להסדר הזמני יש השלכות מהותיות ואף מרחיקות לכת על ההסדר הקבוע. לכן, יש לשקול באופן מקצועי את האסטרטגיה בהליך כבר מהדיון על ההסדר הזמני.

הילדים זה הדבר שהכי חשוב לכל הורה טבעי. זה האוצר היקר לו/לה מכול. לכן, אם אתם נמצאים בצומת הדרכים, אל תוותרו על הגעה להסדר שיעשה הכי טוב לילדים שלכם. מומלץ לפנות לאיש מקצוע שיידע לתת את המענה המשפטי וההלכתי לסיטואציה המורכבת שנקלעתם אליה.

אתם עושים את זה גם בשביל עצמכם, אך בעיקר בשביל ילדיכם.

בהצלחה!

הפוסט חוק משמורת ילדים בגירושין – מה הוא קובע? הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

אחד הנושאים שהם הכי חשובים בגירושין, זה הנושא של החזקת ילדים בגירושין. בכך נעסוק במאמר זה.

כל זוג שנישא והתחתן כדין בבית הדין הרבני ישנה עליו חובה לדאוג לכל צרכיו ועניינו של ילדיו הנולדים לו ולאשתו במהלך שנות נישואיהם.

לפי ההסדר החקיקתי במדינת ישראל הוריו הביולוגים של הקטינים הם האפוטרופוסים הטבעיים שלהם. כך קובע סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. גם לאחר פרידה או גירושין של ההורים, שני ההורים נשארים האפוטרופוסים לילדיהם הקטנים. הם אחראים במשותף לכל ההחלטות הנוגעים לגידולם ולחינוכם של הילדים, תוך דאגה ושמירה לצרכיהם ולשלומם.

החזקת הילדים בגירושין – איזו ערכאה מוסמכת להכריע בנושא חשוב זה?

הסמכות הערכאות לדון בענייני משמורת הילדים לאחר גירושין, נתונה לבית משפט לענייני משפחה ו/או לבית הדין הרבני.

בפועל הסמכות קיימת בערכאה שבה החלו הצדדים את תהליך תביעת הגירושין.

בנוסף, הנושא של החזקת הילדים הוא כרוך מעצם טיבו וטבעו לתביעת הגירושין. כלומר, אם אחד הצדדים הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, הרי שהנושא של החזקת הילדים יידון בבית הדין הרבני. זאת, בתנאי שהצד השני לא הקדים לפתוח תיק של החזקת הילדים בבית המשפט לענייני משפחה.

סוגי המשמרות הקיימים

ישנם סוגים שונים של הסדרים בכל הנוגע לילדים בהליכי גירושין.

משמורת יחידנית – כאשר אחד ההורים נוטל על הילדים חזקה מלאה. דבר זה נפוץ כאשר אחד מההורים אינו נמצא בארץ לתקופה ממושכת. לחילופין, זה קיים כאשר אחד ההורים אינו כשיר כלל לגדל ולטפל בילד. זה יכול להיות על רקע רפואי או נפשי, או מכל סיבה אחרת.

משמורת משותפת – בהם ההורים הגרושים חולקים יחד את הנטל בגידול הילדים. נטל הכולל את דאגתם לכל צרכיהם של הילדים, ומשמעותה של משמורת משותפת שגם בחלוקת זמן שהות הילדים מתחלקים בהם ההורים יחד.

אגב, חשוב להבהיר שיש הבדל בין נושא האחריות ההורית לבין היקף המשמורת. גם אם ההסדר הוא שהילדים נמצאים אצל אחד ההורים, זה לא שולל את הזכויות של ההורה השני בכל הנוגע לאחריות על הילדים. כל דבר הקשור להכרעות בכל הנוגע לילדים, יצטרך להיות בהסכמת 2 ההורים. ככל ואין הסכמה על דבר מסוים, תכריע על כך הערכאה המשפטית.

חזקת הגיל הרך

סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מורה כי במקרה שההורים לא מגיעים להסכמה, הערכאה המשפטית רשאית להחליט מי הוא זה שיחזיק בקטין.

אולם החוק הזה מגביל וקובע "ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם אם אין סיבה מיוחדת להורות אחרת". כך כתוב בפירוש בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

לא פעם בית הדין יכריע שגם ילדים מל גיל 6 ישארו אצל אימם כל עוד שישנם כאן עוד ילדים מתחת גיל 6. וזאת, על מנת שלא להפריד בין האחים.

עקב ריבוי הפרטים והמשתנים מומלץ להיפגש ולהתייעץ עם טוען רבני, מומחה בדיני משפחה. הוא יידע כיצד להגיע לתוצאה הכי טובה בשבילכם, ובעיקר בשביל הילדים שלכם.

הפוסט החזקת ילדים בגירושין הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

מכירים את הביטוי "אין יותר קבוע מהזמני"? אז מסתבר שלעתים רבות המושג הזה קיים במציאות, וזה קיים גם בתהליכי גירושין, ולכן נקדיש את המאמר הזה לנושא של משמורת ילדים זמנית. וכל זאת, בהנחה שהזמני יכול במקרים רבים להפוך למשהו קבוע יחסית.

כאשר מגיעים אלינו למשרד גבר או אישה במטרה לפתוח תיק גירושין ולהתחיל בהליך של היפרדות, אנחנו שואלים אותם האם יש להם ילדים משותפים?

במקרים שבהם התשובה היא חיובית, אנחנו בודקים מולם את הנושא הבא. האם יש ביניהם הסכמה בינתיים על מקום שהות הילדים עד נתינת הגט? לעתים התשובה תהיה שכן.

לא כל הזוגות יכולים להסכים ביניהם על היקף המשמורת של כל אחד מההורים עם הילדים. אך חלק מהזוגות יכולים להגיע להסכמה זמנית בנושא. הם יסכימו ביניהם על משמורת זמנית של הילדים עד נתינת הגט. המטרה היא לתת עוגן ומרחב לילדים בזמן שההורים דנים שלא בפניהם על המשך חיי הזוגיות שלהם ועל מקום מגוריהם של הילדים בעתיד.

משמורת ילדים זמנית – כיצד קובעים אותה?

כאמור, הרבה פעמים ניתן להגיע להסכמה הדדית ישירה בין ההורים. וכל זאת, ללא התערבות של מערכת בתי הדין או המשפט. באם ישנה הסכמה כזאת בין ההורים, מומלץ לערוך עליה הסכם. כמובן שעל ההסכם להיות מסודר וחתום בין הצדדים בשביל למנוע חוסר הבנה בעתיד.

אולם לא פעם קורה שגם בתקופה של תהליך נתינת הגט ישנה מחלוקת בין ההורים על מקום שהיית הילדים. הדבר הזה מביא לחוסר הסכמה על המשמורת הזמנית של הילדים.

במקרה כזה יש להגיש בקשה לקביעת משמורת זמנית לבית דין רבני (או לבית המשפט לענייניי משפחה). בד בבד מומלץ כבר להגיש בקשה למשמורת קבועה. את ההחלטה שתינתן מעבירים לבני הזוג ולבאי כוחם.

יש לציין כי לפי הפסיקה הנושא של משמורת הילדים הינו כרוך לתביעת הגירושין מעצם טיבו וטבעו. מה שאומר, שאם פתחו בתיק של גירושין (ככלל רק בית הדין הרבני מוסמך לנהל את תיק הגירושין) ולא פתחו בבית המשפט תיק של משמורת, הרי שהתיק יתנהל בכרוך לתביעת הגירושין. וזאת, על אף שלא כרכו במפורש את תביעת המשמורת לתביעת הגירושין.

אם כי, ישנו הבדל מסוים אם התיק מתנהל בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה. זה נוגע בדרך כלל להיקף שאלת הסמכות. לכן, רצוי בדרך כלל לכרוך לתביעת הגירושין באופן מפורש גם את נושא המשמורת וגם את נושא חינוכם של הילדים.

משמורת זמנית – השפעת גיל הילדים

בכל עניין בו מתקבלת החלטה בעניין הילד תהיה זו החלטה הכפופה לעיקרון 'טובת הילד'. ולפיכך ילדים עד גיל 6 יחול עליהם 'חזקת הגיל הרך'. חזקה זו קובעת שהילדים יישארו אצל אמם. אלא אם כן נבצר מהאם לטפל בילדים עקב מצבה הפיזי או הנפשי. כמו כן, ישנם מקרים נוספים שבהם הילדים לא יהיו אצל האמא.

כיום המגמה הינה לבטל דה פקטו (גם אם לא באופן רשמי ובחקיקה מסודרת) את נושא חזקת הגיל הרך. קיימים מספר רב של פסקי דין העוקפים למעשה את חזקת הגיל הרך. ולפיכך, החזקה עודנה קיימת, אך אינה מחייבת באופן מלא.

תוקף ההחלטה על הילדים

תוקף ההחלטה הזמנית היא עד לקביעת המשמרת הקבועה על הילדים. אולם יתכן שאם הוכח לבית הדין כי נשתנו הנסיבות בית הדין ישנה את החלטתו אף לגבי המשמרת הזמנית לילדים.

זה יוכל לקרות כתוצאה מהתרשמות של בית הדין בנושא. זה בדרך כלל יקרה בעקבות חוות דעת של שרותי הרווחה בנוגע לכשירות של ההורים לגדל את ילדיהם. אך לעתים בית הדין יכול להשתכנע באופן אחר מגורמי הרווחה. זה נדיר, אך במקרים מסוימים זה בהחלט עשוי לקרות.

חשוב לדעת לפני הגשת הבקשה

ישנם כמה נקודות שכדאי לכם לדעת לפני שאתם מגישים תביעת משמורת זמנית לילדים:

• בדרך כלל, טרם הגשת התביעה יש להגיש בקשה לישוב סכסוך במשפחה. אם כי, לעתים יש דרך לעקוף את ההליך הזה.
• ככלל, רק אם ההליך ליישוב סכסוך לא צלח, ניתן יהיה להגיש את התביעה למשמורת זמנית. וזאת, במועד הקבוע בחוק.
• במקרים מסוימים יהיה ניתן להגיש תביעת משמורת ע"י קרוב משפחה. כגון: סבא או סבתא דוד או דודה. זה יקרה בדרך כלל כהצעה להסדר זמני. להצעה זו יש להגיב לפי נסיבות המקרה. אך מדובר בדרך כלל במדרון חלקלק שיש להיות ערניים לגבי המשך ההתרחשות.
• אם הדיון מתנהל בבית הדין הרבני, יש להגיש תביעת גירושין ונושא משמרת הילדים יידון בה כחלק מהתביעה. ניתן להגיש לבית הדין הרבני תביעת משמורת ללא תביעת גירושין בזמן שזה בהסכמת שני הצדדים בלבד.
• ידועים בציבור יגישו את תביעת המשמורת לבית משפט לענייניי משפחה.
• בני דתות אחרות, ככלל יגישו את תביעת המשמורת לבית הדין הדתי של הדת שלהם. לחילופין הם יכולים להגיש את התביעה בנושא לבית המשפט לענייני משפחה.

בכל שלב מומלץ להתייעץ עם טוען רבני מומחה לדיני משפחה. הוא יידע ללוות אתכם בכל ההליך הביורוקרטי מול בית הדין, ויעשה לכם סדר בכל הליך הגירושין המורכב.

הפוסט משמורת ילדים זמנית – איך מבצעים וכיצד הופכים אותה לקבוע? הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

משמורת ילדים עד גיל 6

מאמר זה יעסוק בנושא משמורת ילדים עד גיל 6. נדון בהיקפי המשמורת, ועד כמה הגיל רלוונטי להכרעה בנושא המשמורת.

ישנו כלל משפטי שנקבע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שלפיו כאשר ההורים לא מסכימים ביניהם על שאלת משמורת הילדים, בית המשפט או הדיינים בבית הדין יורו על מסירת הילדים מתחת לגיל שש לחזקת האם.

חוק זה הינו למעשה חזקת הגיל הרך. לכן, כל עוד שאין נסיבות מיוחדת, ילד מתחת גיל שש יהיה אצל האם.

עם זאת התכנסה ועדה בשם וועדת שניט שדנה במשמורת ההורית המשותפת. ובשנת 2011 פרסמה הוועדה את מסקנותיה והחליטה לבטל את חזקת הגיל הרך. וטבעה מושג חדש בשם 'אחריות הורית משותפת'.

אמנם רבים אימצו את מסקנות ועדת שניט. ישנם שופטים שתומכים בחלוקת אחריות הורית גם לילדים מתחת גיל שש. אך צריך לזכור שבהרבה מן המקרים השופטים מעדיפים את 'חזקת הגיל הרך' ולהשאיר את הילד אצל אימו. כמובן שלא ישאירו את הילד אצל האמא בכל מחיר. לכן, אם למשל האמא לא כשירה לגדל את הילד, הילד יישאר אצל אביו אף אם גילו מתחת לגיל שש.

גיל הילד – משמעות תורנית לגיל הילד

לפי הדין הדתי (שולחן ערוך חלק אבהע"ז) ישנה גם התייחסות לגיל הילד. כלומר אם הבן הינו מתחת לגיל שש יישאר הילד אצל אימו. זאת, בתנאי שיש לאב גישה לילד. כיוון שהמטרה היא שיוכל האב להתעסק בחינוכו של הילד וללמדו. משא"כ בבת מתחת לגיל שש ישנה לאם עדיפות להשאירה בחזקתה, גם אם אין לאב גישה אליה.

אם כי, חשוב להדגיש שזה ההלכה הבסיסית. אך ההלכה מכירה בכך שהדבר הרלוונטי כשקובעים את היקפי המשמורת הוא נושא טובת הילד.

בזמנינו בתי הדין נותנים עדיפות עליונה לחזקת האם לילדים מתחת לגיל שש, בין בבנים ובין בבנות. וכל זה במטרה שלא לפגוע בחסינותו של הילד. במקרה כזה כמובן שהאב יצטרך לשלם מזונות לאם על טיפולה בילד.

אמנם יתכן ובית הדין יאשר לאב גישה ושליטה על מוסדות הלימוד של הילד, אבל מגורי הילד יישארו אצל האם.

במקרים רבים שיש לילד אחים בוגרים מעל גיל שש, יושם גם כאן חוק חזקת הגיל הרך. במצב זה בית הדין יורה להשאיר את כל הילדים בחזקת האם. זאת, בכדי לא לפגוע בילד הרך, וכדי לא לפגוע במרקם המשפחתי העדין הנוצר מכורח הגירושין.

לקריאת המאמר העוסק בשיקולים נוספים לקביעת הסדר המשמורת לחצו כאן.

נסיבות מיוחדת

אב שמעוניין שילדיו שמתחת לגיל שש ימסרו לחזקתו, צריך להוכיח לבית הדין כי קיימות נסיבות מיוחדת וסיבות המצדיקות את זה, לטובת הילד.

כגון, אם המתעללת או אם המכורה לסמים או לאלכוהול ושאינה מסוגלת לגדל את ילדיה.

או שהאב הוכיח שכבר במשך תקופה ארוכה (בזמן שהיו פרודים) הוא זה שגידל לבד את הילדים ללא התערבותה של האם בכלל.

וישנם גם נסיבות שאינם מיוחדת שבית הדין מתחשב בהם. כגון כאשר הם רוצה להגר לארץ אחרת או למקום רחוק מהמקום בו התגוררו עד עתה.

משמורת ילדים עד גיל 6 – סיכום

לסיכום ניתן לומר שכל עוד והילדים הם בני פחות מגיל 6, הנטייה תהיה להשאיר את הילדים אצל האמא. אם כי זה לא חובה ותלוי בנסיבות רבות.

מומלץ מאוד להתייעץ עם טוען רבני מומחה ובעל ניסיון. בפרט כאשר יש ילדים קטנים בבית. זאת, כדי שחס וחלילה הילדים לא ייפגעו עוד יותר מתהליך הגירושין שההורים עוברים ביניהם.

בנוסף, חשוב לדעת שלהיקף המשמורת יש השלכה מעשית על תשלום המזונות. לכן, יש להתייעץ בנושא עם טוען רבני מקצועי.

הפוסט משמורת ילדים עד גיל 6 הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

המאמר הזה יעסוק בשאלה הכי הרת גורל הקיימת בהליך הגירושין: היכן להגיש את התביעה למשמורת ילדים?

השאלה קיימת בשני ממדים שונים.

הממד הראשון הוא להיכן ניתן להגיש את התביעה למשמורת הילדים. ואילו הממד השני הוא לאיפה יהיה לכם עדיף להגיש את התביעה.

הגשת תביעת משמורת – מי מוסמך להכריע בנושא?

בדומה לרוב הנושאים שבהם הן בית המשפט והן בית הדין יכולים להכריע, הרי שגם בנושא של משמורת הילדים זה נראה די דומה.

הן בית המשפט והן בית הדין מוסמכים לדון לגבי התביעה למשמורת. אם כי, יש הבדלים מסוימים.

אחד ההבדלים הוא בכך שהתביעה הנוגעת לילדים עוסקת במספר היבטים שונים. ראשית, היא עוסקת בזמני השהות. כלומר היכן ישהו הילדים? אצל האבא או אצל האמא. אך גם לאחר ההכרעה בנושא הזה, לעתים רבות עולות שאלות רבות הנוגעות לחינוך הילד. כך למשל, באיזה זרם חינוך הילד יתחנך? לאיזה בית ספר לשלוח את הילד?

האם כשמגישים את התביעה למשמורת הילדים, כלול בכך בהכרח את כל ההיבטים הנוגעים לילדים?

תביעת משמורת VS חינוך הילדים

כדי לענות על השאלה הזו, יש להקדים לכך את ההקדמה הבאה.

כל ערכאה משפטית שתדון בנושא הקשור לילדים, ישקלו את טובת הילד. לכן, יש זיקה משמעותית בין זמני השהות שקבעו לבין אופן חינוכו של הילד.

ניקח לדוגמא בני זוג הנמצאים בהליך גירושין. האבא הוא אדם חרדי, והאמא היא חילונית (מאוד נפוץ כשאחד מהם חזר בתשובה או יצא בשאלה), וביניהם ניטש ויכוח עז היכן יתחנכו הילדים. האבא כאדם חרדי רוצה שהילדים ילמדו במוסדות חרדיים. לעומת זאת, האמא כאישה חילונית מתנגדת לכך, ורוצה שהילדים יתחנכו במוסדות ממלכתיים.

במקרה זה, יש רלוונטיות רבה היכן הילדים שוהים. אם למשל הילדים שוהים מרבית הזמן אצל האמא, הסיכוי שהילדים יתחנכו בבית ספר המתאים לאורח חייה גבוה (וכן כמובן להיפך אם הילדים נמצאים מרבית הזמן אצל האבא). הסיבה היא משום שבית הדין וביתה משפט מחליט על סמך טובת הילד. כאשר הילד גדל בעיקר אצל הורה אחד, הרי שיהיה לו טוב אם יתחנך בבית ספר המתאים לאורח החיים הקיים בביתו. זה ימנע ממנו בלבול בין אורח החיים בבית לבין החינוך בבית הספר.

כמובן שיש מקרים רבים שבהם ההכרעה היא בשטח האפור. כך למשל, במקרה שבו הילד גדל במשמורת משותפת, ההכרעה תהיה בהתאם. אך גם אז, ינסו להתאים ככל הניתן באופן שלא יפגע בטובת הילד.

ההבדל בין בית משפט לבית הדין

כאן נעוץ ההבדל המשמעותי בין בית המשפט לבין בית הדין. שניהם ישקלו את טובת הילד, וההכרעה ביניהם במקרים רבים (ממש לא תמיד!) תהיה דומה.

ההבדל הוא האם כשמגישים תביעה למשמורת הילדים כרוך בכך גם תביעה למשמורת רוחנית הנוגעת לחינוך הילדים.

פסק דין מעניין ובעל משמעות רבה מאוד קובע הלכה מחודשת בנושא. בבג"צ אמיר (בג"צ 5507/95) נקבע כי יש הבדל מהותי בנושא אם הגישו את התביעה לבית המשפט או לבית הדין הרבני.

אם הגישו את תביעת המשמורת לבית המשפט, הרי שכרוך בכך באופן טבעי גם נושא חינוך הילדים. לעומת זאת אם הגישו את התביעה למשמורת הילדים לבית הדין הרבני, הוא לא קנה סמכות לדון בנושא חינוך הילדים. לשם כך יש להגיש תביעה מיוחדת לבית הדין הרבני שתעסוק בנושא חינוך הילדים.

זה פסק דין שחולל מהפכה בנוגע ליחס כלפי בית הדין הרבני. לכן, צריך לנהוג בחכמה כיצד לנהל את ההליך, ובמיוחד את ההליך הנוגע לתביעות הנוגעות לילדים בהליך הגירושין.

לכאורה פסק הדין מעורר תמיהות רבות. אך יש לדעת שפסק הדין הזה מחייב את כל הערכאות (למעט את בית המשפט העליון). לכן יש לו חשיבות רבה מאוד גם עבורכם.

טוען רבני עם ניסיון יוכל להנחות אתכם כיצד לנהל את ההליך בצורה חכמה שתשיג את המטרות החשובות לכם, ובעיקר לילדכם.

הפוסט תביעה למשמורת ילדים הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

מאמר זה יעסוק בנושא הגשת תביעת משמורת. להיכן מגישים את תביעת המשמורת?

למען האמת, הנושא הספציפי של משמורת הוא אחר מרוב נושאי הגירושין.

את תביעת הגירושין ניתן להגיש רק לבית הדין הרבני. בית הדין הרבני הוא היחיד שיכול לדון בתביעת הגירושין והכתובה.

ביתר הנושאים, יש סמכות מקבילה לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה. כך שלמעשה, הדרך לקבוע את הערכאה שתדון בתיק הינה בהתאם למרוץ הסמכויות.

לפי חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, ניתן להגיש את התביעות הקשורות להליך הגירושין (כמו למשל, מזונות וחלוקת הרכוש ועוד) לבית הדין הרבני בכריכה לתביעת הגירושין.

הגשת תביעת משמורת – כרוך מאליו!

כאשר מגישים תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אפשר לכרוך לו תביעות נוספות הקשורות לגירושין.

על הכריכה לעמוד במספר כללים שבלעדיהם ניתן יהיה לבטל את הכריכה. אם יבטלו את הכריכה, זה אומר שבית הדין הרבני לא יהיה הערכאה שתדון בתביעות אלה, אלא בית המשפט.

אם כך, לכאורה כאשר מגישים תביעת משמורת, צריך לכרוך אותה לתביעת הגירושין ועליה לעמוד בכללי הכריכה.

חידוש מעניין של בית המשפט הוא שתביעת המשמורת היא אחרת מכל יתר התביעות. לפי הפסיקה, תביעת משמורת כרוכה מעצם טיבה ומטבע הדברים לתביעת הגירושין. לכן, לא צריך לכרוך אותה לתביעת הגירושין, אלא היא נכרכת מאליה.

משמעות העניין הינו הרחבה משמעותית של סמכויות בית הדין הרבני.

משמורת – יש הבדל בין בית דין רבני לבין בית משפט?

מעניין לציין שבנושא הגשת תביעת משמורת אין הבדלים מאוד גדולים בין בית המשפט לבין בית הדין.

יש כמה הבדלים בין הערכאות הללו. כך למשל, במקרים מסוימים יהיו הבדלים דרמטיים בפסיקה ובתשובה לשאלה היכן ישהו הילדים. אך מקרים אלה אינם נחלת הכלל, וברוב המקרים לא יהיו פערים דרסטיים בין הערכאות.

בנוסף, חשוב לציין שיש הבדל מהותי בין בית המשפט לבין בית הדין. השפה בערכאות הללו בנושא הגשת תביעת משמורת היא אולי דומה. בסופו של דבר, שניהם רוצים את טובת הילדים. שניהם שמים את טובת הילדים בראש מעייניהם. אם כי, השפה שלהם היא אחרת. לכן, תצטרכו לתרגם את השפה שלכם לשפה אחרת אם אתם מגישים את התביעה לבית משפט או שאתם בוחרים לנהל את ההליך בבית הדין הרבני.

לצורך זה, תוכלו כמובן להסתייע באנשי מקצוע שיוכלו להדריך אתכם כיצד להתנהל בהגשת התביעה, ובכלל להיכן עדיף לכם להגיש את התביעה.

בהצלחה!

הפוסט הגשת תביעת משמורת הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

מאמר זה יעסוק באפשרות של משמורת לאם, והאם יש היתכנות שהמשמורת תהיה רק אצל האמא?

איך מחליטים על המשמורת?

ראשית, חשוב להבהיר שלמרות שהצדדים יכולים להתדיין ביניהם על היקף המשמורת, מבחינת בית הדין ובית המשפט זה לא ממש מעניין. מה שמעניין אותם זה לא מה כל צד רוצה, אלא מה הכי טוב לילדים.

בדרך כלל כאשר יש סכסוך בין 2 צדדים, הערכאה המשפטית בוחנת מה הכי נכון וצודק מבחינת הצדדים. במקרה של קביעת הסדר המשמורת זה בכלל לא רלוונטי. צד אחד יכול להיות צדיק ממש, והצד השני יכול להיות שקרן ורמאי, אבל מבחינת בית הדין ובית המשפט זה לא מעניין כשהם באים לקבוע את המשמורת. הם יתייחסו רק לדבר אחד בלבד: טובת הילד.

אכן, טובת הילד הוא מושג גמיש שפעמים רבות אפשר לראות אותו בזוויות אחרות. כך למשל, בית הדין יכול להכריע שטובת הילד להיות במשמורת לאם, בו בזמן שהרכב אחר היה יכול להחליט שטובת הילד הוא משמורת משותפת בנסיבות הללו. כך שבחלט יתכנו חילוקי דעות בנוגע לתשובה מהי טובת הילד, אך הכיוון של כל הערכאות יהיה דומה. כולם יתייחסו לטובת הילד בלבד.

משמורת לאם – עניין של גיל הילד?

יש 2 סיבות מרכזיות להכריע על משמורת מלאה לאם.

1. האמא היא הורה טוב, והאבא לא מתפקד באופן נכון וטוב. ואם נדייק, טובת הילדים היא להיות אצל האמא. זה יכול להיות מסיבות רבות. כך למשל, שהאבא פוגע בילדיו. זה גם יכול להיות בגלל סיבות פחות בעייתיות. כך למשל, במצב בו האבא הוא הורה טוב, אך בחר לעבור להתגורר בעיר רחוקה מאוד מהאמא. במצב כזה טובת הילדים נפגעת כתוצאה מטלטול של נסיעות ארוכות מהורה אחד למשנהו.
2. חזקת הגיל הרך. ישנה תפיסה ולפיה טובת ילד קטן (עד גיל שש) היא להיות אצל האמא. התפיסה הזו קיימת בחוק באופן מפורש. החוק קובע שילדים עד גיל שש יהיו אצל האמא, אלא אם כן ישנה הוראה אחרת. אם כי לעניין חזקת הגיל הרך, אפשר להגדיר את זה כ"חצי אות מתה" בספר החוקים. מצד אחד ישנן פסיקות המתבססות על חזקת הגיל הרך בקביעת המשמורת. אך מאידך, פסיקות רבות קובעות שחזקת הגיל הרך לא מאוד רלוונטית (כמו למשל, פסיקה זו של ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א). יתרה מזאת, נעשו ניסיונות רבות לבטל כליל את חזקת הגיל הרך, ולקבוע שהמשמורת תהיה בהתאם לטובת הילדים בלבד וללא קשר לחזקת הגיל הרך.

סיכום

ההחלטה על משמורת הילדים תהיה בהתאם לטובת הילדים. ברמת העיקרון אין עדיפות לאמא על האבא (או להיפך). אך מאידך, יש מצבים ופסיקות הנותנות עדיפות מובנית לאמא בהסדר המשמורת.

לכן, כדי למקסם את ההצלחה בנוגע למשמורת הילדים, כדאי לפנות לטוען רבני שייצג אתכם בדרך להצלחה.

בהצלחה!

הפוסט משמורת לאם הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

מאמר זה יעסוק בנושא משמורת ילדים לאחר גירושין. האם יש הבדל בין הסדר המשמורת לפני הגירושין לבין ההסדר לאחר הגירושין?

כמו כן, האם אפשר לשנות את ההסדר של המשמורת לאחר שכבר קבעו הסדר מקיף בנושא?

ניתן לחלק את הנושא הזה לכמה חלקים.

1. האם ניתן לשנות החלטה על משמורת הילדים?
2. האם כתוצאה מנסיבות שהשתנו וכדומה, אפשר יהיה לשנות את היקף המשמורת?

לחצו כאן בכדי להבין לעומק את התשובה לשאלה הראשונה (איך לשנות החלטה על משמורת).

במאמר זה נעסוק בתשובה לשאלה השנייה. ננתח את האופן שבו אפשר לשנות את היקף המשמורת לאור הנסיבות.

משמורת ילדים – מרחב השיקולים

כאשר באים להחליט בנוגע למשמורת הילדים, יש מנעד רחב של שיקולים על בסיס נסיבות שונות.

כך למשל, ההתנהלות של כל אחד מההורים, הקרבה הגאוגרפית בין הצדדים ועוד.

פעמים רבות נתקלים בתופעה שבה עם הזמן הנסיבות משתנות. כך למשל, אחד הצדדים מחליט לעבור לעיר רחוקה מההורה האחר. או למשל, הורה שלא היה כשיר לגדל את הילד, הצליח לעבור טיפול מועיל, ומאז הוא מתפקד באופן טוב (או לכל הפחות סביר).

לכאורה הנסיבות השתנו, ואם כך לכאורה יש מקום לשנות לגמרי את ההסדר של המשמורת. האומנם?

האמת היא מעט מורכבת יותר.

לא באופן דרסטי מדי!

אכן, החיים משנים את האנשים. האדם הרע של אתמול, יכול (בעבודה קשה) להפוך להיות האדם הטוב של היום. זה קורה מדי יום!

אך כאשר בית הדין מחליט על הסדר המשמורת או על החלטה לשנות את ההסדר שכבר קבעו, הוא עושה זאת על פי טובת הילדים.

בדרך כלל טובת הילדים היא לא לבצע צעדים דרסטיים מדי. לכן, גם אם ההורה יוכיח מעל לכל ספק שהוא השתנה ושהוא הורה טוב, זה לא ישנה בבת אחת את ההיקף של המשמורת.

הנטייה היא לבצע צעדים כאלו באופן אחראי ואיטי, עקב בצד אגודל. כך ינסו לראות אם כשמרחיבים מעט את היקף המשמורת, טובת הילד נשמרת. איך הילד מגיב לשינוי בחייו ובמשמורת. ככל וההורה מוכיח שהוא השתנה בפועל ושהוא הורה טוב, ושהילד מגיב לשינוי באופן הטוב והרצוי, כך ירחיבו עוד את היקף המשמורת, עד למצב שבו יכולים להחליט על הסדר משמורת משותפת.

משמורת ילדים לאחר גירושין

אותו רעיון הוא גם בנושא משמורת ילדים לאחר גירושין. שכן, עד לגירושין הילדים היו בהסדר כלשהו. לכן, גם אם הנסיבות השתנו, אי אפשר לשנות באופן דרסטי את ההחלטה על המשמורת.

בית הדין (וגם בית המשפט) ישנה באופן אטי (אך עקבי ככל שהנסיבות יאפשרו את זה) את היקף המשמורת.

לכן, הורה שרוצה במשמורת על ילדיו, צריך לבצע צעדים הנדרשים כדי להשיג את המשמורת. ככל והוא ידחה את הבקשה להגדלת זמני השהות, כך יהיה קשה לשנות את זמני השהות בהמשך.

סיכום

מכיוון שטובת הילדים נגד עיניהם של בית הדין ובית המשפט, לכן השינוי בהסדר המשמורת לא יהיה מהיר ודרסטי אלא באופן עקבי.

בנושא הזה יש קווי דמיון רבים בין בתי המשפט לבין בתי הדין. שניהם מקבלים החלטות דומות בנושא הזה.

על מנת למקסם את ההצלחה בהיקף המשמורת, חשוב לבוא עם ייצוג של טוען רבני בעל ניסיון שיידע לפתור את הבעיות העלולות לצוץ בנוגע להיקף המשמורת שלכם עם הילדים.

הפוסט משמורת ילדים לאחר גירושין הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

במאמר זה נעסוק בנושא משמורת על ילדים.

נענה על השאלה להיכן יש להגיש תביעת משמורת וכיצד למקסם את הצלחתכם בתיק.

משמורת על ילדים – הסדרים שונים

קיימים הסדרים שונים הנוגעים לאופן בו יקבעו את הסדר המשמורת על הילדים שלכם.

אפשר לקבוע שהמשמורת תהיה בידי הורה אחד בלבד. זה יכול להיות אצל האבא, ויכול להיות אצל האמא. אמנם יקבעו הסדרי זמנים שבהם הילדים יהיו אצל ההורה האחר. אבל אלה יהיו זמנים מעטים יחסית. בנוסף, לעתים היא תהיה במסגרת אחרת ממפגש רגיל. זה יכול להיות במרכז קשר ויכול להיות באופנים אחרים.

מאידך, ניתן יהיה לקבוע הסדר של משמורת משותפת. בהסדר זה שני ההורים ייהנו מקשר קרוב לילדיהם.

להסדר של משמורת משותפת יש מעלות וחסרונות, ובכל מקרה היחס כלפי הסדר זה יהיה בהתאם לנסיבות המקרה.

תביעת משמורת – להיכן?

לאחר שהבהרנו את הרקע הכללי על ההסדרים השונים, נענה על השאלה להיכן יש להגיש את תביעת המשמורת.

למעשה, בנוגע לקביעה על משמורת הילדים אפשר להגיש את התביעה הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה.

בדרך כלל יגישו את התביעה לערכאה שדנה בשאר הנושאים העוסקים בגירושין. אם כי, הכלל הזה אינו מחייב כלל.

שיקולי הערכאה המשפטית

יש להדגיש שהשיקולים של הערכאה המשפטית הינם בראש ובראשונה בנוגגע לטובת הילדים. אין בכל הבדל בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.

למעשה, ניתן לומר שהנושא בו יש את טווח הבדלי הגישות הכי קטן הוא בכל הנוגע לתביעת משמורת. שכן, בנושא הזה הגישות די דומות.

ההבדלים הם בעיקר סביב סד הזמנים עד לקבלת הכרעה משפטית בתיק. בדרך כלל בבית הדין הרבני ההליך הוא מהיר יותר. זה כמובן תלוי באיזה הליך מדובר, וההמלצה היא לבדוק את הנושא אצל טוען רבני בעל ניסיון בתחום שיידע להנחות אתכם באופן יעיל ומקצועי.

משמורת על ילדים – סיכום

לסיכום, ישנן אפשרויות שונות בכל הנוגע לקביעת הסדרי המשמורת על הילדים. ניתן להגיע להסדרים שונים. הערכאה המשפטית שתדון בכך תשקול היטב את טובת הילדים בבואה לקבל את ההחלטה.

תביעת משמורת ניתנת להגשה הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה.

כדי להגיש תביעה בנושא למשמורת, כדאי להיעזר בשירותיו המקצועיים של טוען רבני בעל ניסיון בתחום.

בהצלחה!

הפוסט משמורת על ילדים הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

מאמר זה יעסוק בנושא שינוי משמורת ילדים. האם אפשר לשנות את ההסדר שקבעו בעניין משמורת הילדים? או שאי אפשר לשנות את ההסדר?

רבים מאוד חושבים שאי אפשר לשנות את ההסדר בנושא משמורת ילדים. הסיבה היא משום שדנו כבר בכל הנושא והגיעו לכלל החלטה, ולכן עקרון סופיות הדיון קובע שאי אפשר לפתוח את הנושא פעם נוספת.

אולם, האמת היא אחרת. פעמים רבות מצליחים לשנות את ההסדר של משמורת הילדים.

חשוב להדגיש: כשמשנים את הסדר המשמורת נוגעים בלבבות הילדים. זה יכול לשנות דרמטית את החיים של הילדים. לכן זוהי לא "עוד החלטה". אלא זוהי אחת ההחלטות בעלות המשקל הכבד ביותר.

להלן נפרט את האפשרות הקיימת לשינוי משמורת ילדים.

שינוי משמורת ילדים – איך לעשות זאת?

כדי לשנות את משמורת הילדים יש לעשות את אחד מהשניים.

1. הגשת ערעור בנושא ההחלטה. לדוגמא אם בית הדין הרבני החליט על הסדר משמורת שנראה לכם מזיק ולא טוב, תוכלו לערער על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול. בית הדין הרבני הגדול יוכל לשנות את משמורת הילדים אם לדעתו תהיה הצדקה לכך.
2. להוכיח שחלו שינויים בנסיבות, ושכיום הנסיבות מחייבות את שינוי משמורת ילדים. צריך לבסס את העובדות בצורה חדה וברורה בכדי להצליח לשנות את ההחלטה הנוגעת להסדר המשמורת שכבר נקבע.

להלן נפרט כמה פרטים חשובים הנוגעים לכל אחד מ 2 האפשרויות הללו.

על מה אפשר לערער?

לא בכל מצב אפשר לערער. יש לכך כללים רבים. לדוגמא תקנה קלה לתקנות בתי הדין הרבניים עושה סדר על מה אפשר לערער. כך נכתב בתקנה קלה:

"אין ערעור אלא על יסוד הנימוקים דלהלן:

(א)  טעות בהלכה.

(ב)  טעות הנראית לעין בשיקול-הדעת או בקביעת העובדות.

(ג)   פגם בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון."

כלומר יש כללים על מה אפשר לערער. בנוסף יש כללים איך לערער ומתי.

מה נחשב לשינוי בנסיבות?

יש מספר דברים שאפשר להגדיר אותם כשינוי בנסיבות. אפשר למשל להוכיח שההסדר שכבר מתבצע פוגע בילדים ולכן רוצים לשנות את ההסדר.

אפשר גם להוכיח שהמצב של אחד ההורים השתנה לטובה או לרעה, ושבגלל זה אתם רוצים לשנות את ההסדר בנוגע לילדים.

שינוי משמורת ילדים – סיכום

לסיכום, גם אם קבעו הסדר של משמורת ילדים אפשר בהחלט לשנות את ההסדר. זה אמנם יכול להיות מורכב, אבל בליווי טוען רבני מקצועי זה בהחלט אפשרי. אפשר לעשות זאת במגוון שיטות ודרכים. ניתן לעשות זאת דרך הגשת ערעור, ואפשר לעשות זאת דרך הוכחה שהנסיבות השתנו.

הפוסט שינוי משמורת ילדים הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

מאמר זה יעסוק בנושא משמורת ילדים לאב.

יש תפיסה שדי נפוצה ולפיה משמורת הילדים תהיה או אצל האמא או משמורת משותפת. התפיסה הזו אינה נכונה בעליל.

פעמים רבות מחליטים על משמורת ילדים לאב. כלומר שהילדים יגדלו אצל האבא. זה לא אומר שהילדים יהיו רק אצל האבא ולא ישהו כלל אצל האמא. אלא שברוב הזמן הילדים יהיו אצל האבא.

יתרה מזאת, גם בהסדר של משמורת ילדים לאב או אצל האמא, גם להורה שאינו המשמורן יש משמעות רבה על הילדים.

משמורת ילדים לאב – למה?

לילדים יש 2 הורים. כאשר הם מחליטים להיפרד, עולה השאלה היכן יהיו הילדים?

כאן התשובה היא חד משמעית. הילדים יהיו איפה שהכי טוב להם. ככל שהילדים גדלים, כך הם "מצביעים ברגליים". שואלים אותם יותר היכן הם מעדיפים להיות. ההחלטה של בית הדין או בית המשפט בנושא הזה הופכת לפחות רלוונטית. משום שהילדים כבר בגיל שבו הם יכולים להחליט לגבי עצמם היכן הם מעדיפים להיות.

כאשר הילדים הם עדיין קטנים יותר, בית הדין יחליט היכן יהיו הילדים. כאשר מחליטים החלטה כה הרת גורל לילדים, הם בודקים נושא אחד באופן יסודי ומעמיק ביותר. אם תצליחו לשכנע את בית הדין בנושא האחד הזה, קרוב לוודאי שהמשמורת תהיה כמו שתרצו. הנושא הוא טובת הילדים.

בית הדין יבדוק היכן הכי טוב לילדים להיות. ככל שהילדים הם קטנים, אי אפשר לבדוק אצלם באופן מקיף מספיק. לכן יבדקו את זה במבחני עזר רבים.

משמורת ילדים – מבחני העזר

ראשית, יגבשו תסקיר מאת שרותי הרווחה.

לקוחות רבים שואלים אותי למה הרווחה בודקים את ההורות שלהם. הם הרי הורים נורמטיביים וטובים, אז מה זה הבדיקה הזו? התשובה היא שהבדיקה נועדה לראות איפה הכי טוב לילדים. ההמלצות של הרווחה יהיו באשר למשמורת הילדים. האם הכי טוב להם הסדר של משמורת משותפת, או שעדיף הסדר של משמורת ילדים לאב או לאמא.

לעמדת הרווחה בנושא הזה יש משקל רב מאוד. אם כי היו מקרים שבהם ההמלצות שלהם לא התקבלו. אמנם זה לא קל. זה מצריך עבודה רבה. אבל בס"ד הצלחתי לא פעם להוכיח שטובת הילדים היא בהסדר אחר ממה שהמליצו בתסקיר. ובית הדין אף קיבל את טענותיי בנושא והורה בעקבות כך על הסדר משמורת כמו שביקשתי.

שנית, בית הדין יבדוק במבחני עזר שונים מהי טובת הילדים. אין מבחן אחד בלבד לעניין הזה, אלא מבחני עזר רבים. הם יתרשמו מההתנהלות של הצדדים ולפיה יגבשו את ההחלטה שלהם.

סיכום

אין כלל אחיד בנושא משמורת הילדים. פעמים רבות יחליטו על משמורת מלאה לאב או לאם. ההסדר הנפוץ הוא אמנם משמורת משותפת, אבל יש הסדרים רבים אחרים. בכל מקרה יקבלו את ההחלטה לפי ההתרשמות מטובת הילדים.

הפוסט משמורת ילדים לאב הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

אחד הנושאים שהכי מטרידים זוגות בהליכי גירושין זה הנושא של הסדרי ראיה ילדים. לכן נקדיש לכך מאמר ייחודי שיעסוק בנושא כה חשוב זה.

הרצון של ההורים להיות עם ילדיהם הוא רצון בסיסי וטבעי לגמרי. אכן, לעתים זה נובע מתוך מטרה לסחוט את ההורה השני. אולם ברוב המקרים זה נובע מתוך רצון כנה ואמיתי.

מה יש לעשות בקשר לזה? איך ניתן למקסם את ההצלחה בנושא החשוב הזה?

ההבדל בין משמורת משותפת להסדרי ראיה

כאשר ההסדר הקיים הוא של משמורת משותפת, מחלקים את הזמן באופן די שווה. זה יכול להיות באפשרויות שונות, אולם יחלקו את הזמן באופן שווה.

כאשר יש הסדרי ראיה זה משהו אחר. המשמעות של זה היא שהילדים יהיו בחלק מהזמן אצל אותו הורה.

דרך אגב, כיום לא קוראים לזה הסדרי ראיה. אלא הסדרי שהות או זמני שהות. אולם המשמעות של זה היא דומה.

המטרה של זמני השהות הינה בכדי שההורה שאינו משמורן יוכל גם להיות עם הילדים שלו.

ישנה אפשרות לזמני שהות במסגרת מצומצמת יותר. אך לעומת זאת אפשר לבצע את הסדרי הראיה באופן רחב ומקיף בהרבה. כלומר ניתן לקבוע כל כמה זמן ההורה יוכל לראות את ילדיו ולמשך כמה זמן. כמו כן אפשר לקבוע אם הזמנים הללו יכללו לינה, או שזה יהיה ללא לינה.

הסדרי ראיה ילדים – מה עושים בדרך כלל?

ניתן להגיע להסדר ראיה בהסכמה בין הצדדים. כלומר שההורים עצמם מחליטים מתי יהיו הסדרי הראיה.

לעומת זאת אפשר להחליט על הסדרי ראיה אף בפסק דין. בנושא הזה גם בית הדין הרבני וגם בית המשפט לענייני משפחה יכולים להחליט.

בדרך כלל זמני שהות יכללו זמן מסוים במהלך השבוע. בנוסף גם שהייה בכל סוף שבוע שני. בדרך כלל הסדרי הראיה יכללו גם לינה, אבל זה תלוי בכל מקרה לגופו.

אפשר להרחיב את הסדרי הראיה לילדים למסגרת רחבה יותר. מסגרת שתאפשר להורה שאינו המשמורן להיות עם ילדיו פרקי זמן ארוכים יותר. זה תלוי כמובן בנסיבות העניין.

סיכום

הסדרי ראיה לילדים נועדו כשהורה אחד הוא המשמורן. קיימים מספר רב של פתרונות להסדרי ראיה. לכן ניתן למקסם את ההצלחה בהרחבת זמני השהות. לשם כך, יש לוודא שטוען רבני מקצועי מלווה אתכם גם בנושא כה חשוב זה.

הפוסט הסדרי ראיה ילדים הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

רבים שואלים את עצמם איך מנהלים את נושא המשמורת על תינוק. היכן יהיה המשמורת? עד כמה יש רלוונטיות בין הגיל לבין הסדר המשמורת?

הנושא הזה ידע הבדלים רבים במהלך השנים.

חזקת הגיל הרך

ככלל חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע שהמשמורת של כל ילד עד לגיל שש יהיה בידי האמא.

כך נכתב בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962:

"לא באו ההורים לידי הסכם… רשאי בית המשפט לקבוע… כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

המושג הזה נקרא בשם "חזקת הגיל הרך".

נעשו מספר ניסיונות לבטל את חזקת הגיל הרך. שכן יש להחליט לפי טובת הילד ולא לפי מין ההורה. אולם כל הניסיונות הללו עדיין לא צלחו. זאת, בגלל התנגדות רבה הנובעת מהגישה הקובעת שילדים קטנים צריכים שאמא שלהם תטפל בהם. אמנם במקרים חריגים גם החוק מאשר הגעה להסדר אחר, אבל ככלל הגישה היא שהתינוק יהיה אצל האמא.

פסיקות בנושא חזקת הגיל הרך

יש מספר פסיקות מאוד דומיננטיות בנושא חזקת הגיל הרך ומשמורת על תינוק.

כך למשל תמ"ש 1745-11-13. תיק זה התנהל בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו. שם כב' השופט יהורם שקד קבע שחזקת הגיל הרך פחות רלוונטית. לפי הקביעה שלו יש להחליט רק בהתאם לטובת הילדים ללא כל קשר לחזקת הגיל הרך.

כך למשל כתב כב' השופט יהורם שקד:

"חזקת הגיל הרך, כשמה, חזקה היא. קרי, ניתנת היא לסתירה במקרים מסוימים בהם טובתו של הקטין לסטות ממנה"

ואכן בתיק זה נקבע שתהיה משמורת משותפת על אף גיל הילדה.

לעומת זאת נקבע שחזקת הגיל הרך עודנה קיימת. לכן כרגע חזקת הגיל הרך עומדת בתוקפה. אולם ניתן לעקוף את החזקה ככל ויש סיבות לכך.

משמורת על תינוק בראי ההלכה

הגישה ההלכתית היא אחרת. הגישה ההלכתית היא שעד לגיל 6 הילדים יהיו אצל האמא. אמנם יש חריגים גם מבחינה הלכתית. גם על פי ההלכה ההחלטה על המשמורת תהיה בהתאם לטובת הקטינים.

ככל והילד גדל, אפשר יותר לבדוק מהי טובתו כאשר שואלים אותו ומבינים ממנו מה טוב לו. אולם ככל והוא קטן, לעתים קשה לראות מה טוב לו. לכן בודקים זאת דרך מבחני עזר שונים.

כדי לגבש את האסטרטגיה בנושא הזה, יש לבחון כל מקרה לגופו בכדי למקסם את ההצלחה בתיק.

הפוסט משמורת על תינוק הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

מאמר זה יעסוק בהסדר של משמורת מלאה על הילדים. נבדוק מה הסיכוי להגיע להסדר כזה של משמורת מלאה של אחד ההורים על הילדים. לפני כן נקדים הבהרה משמעותית בנושא משמורת מלאה של אחד ההורים.

גם אם רק הורה אחד הוא משמורן, זה לא אומר שרק הוא ההורה הדומיננטי בחיי הילדים. יש סמכויות הנמצאות בידי שני ההורים בכל מקרה, גם אם ההסדר שנקבע הוא שרק הורה אחד הוא המשמורן היחיד.

לחצו כאן כדי לקרוא על המשמעויות של משמורן יחיד על ההורה שאינו המשמורן.

משמורת מלאה – מדוע?

יש לא מעט סיבות שבגללם יחליטו על משמורת מלאה של אחד ההורים בלבד על הילדים. במאמר זה נציג מספר דוגמאות של סיטואציות שונות שיביאו (בדרך כלל) להחלטה על הורה אחד שיהיה המשמורן היחיד.

חשוב להדגיש: כל הנאמר להלן אינו מחייב ב 100%. זה נכון לכמעט כל המקרים, אבל כמובן שכל מקרה לגופו ובהתאם לסיטואציה המדויקת הרלוונטית לאותו מקרה.

כעת נפרט מה הם המקרים שבהם יחליטו על משמורת מלאה.

פגיעה בילדים

הדוגמא הראשונה היא אם אחד ההורים פוגע בילדיו. זוהי סיטואציה מאוד קשה ומצערת. לעתים מתברר שאחד ההורים פוגע בילדים. בודקים את הנושא באופן מעמיק. שרותי הרווחה מגבשים את עמדתם באמצעות תסקיר שרותי הרווחה. הם מאבחנים את ההורים באמצעות מפגשים שונים עם הילדים ועם ההורים ועם כל אחד מההורים באופן נפרד. כאשר מגיעים למסקנה שטובת הילדים מחייבת "שמירת מרחק" מאחד ההורים, בדרך כלל יחליטו על הסדר שבו רק הורה אחד (ההורה הטוב) יהיה המשמורן.

חשוב להדגיש: כשמדברים על פגיעה בילדים, זה יכול להיות במגוון רחב של אמצעים. זוהי יכולה להיות אלימות פיזית, מינית, מילולית ונפשית. לא מדובר על פגיעה חד פעמית שאינה מעידה על אופי אותו הורה. אלא על משהו מתמשך שיש חשש שיימשך עוד. ההחלטה על משמורן יחיד לא נועדה כדי "להעניש" את ה"הורה הרע". המטרה של ההחלטה נועדה רק כדי להגן על הילדים מפני המשך הפגיעה בהם.

רדיוס מגורים רחוק בין ההורים

הדוגמא השנייה והמאוד נפוצה היא במצב שבו ההורים גרים במרחק רב זה מזה. במצב הזה יהיה קשה לילדים להתנייד ולנסוע מרחקים רבים בכל פעם מחדש. לכן ישאפו למנוע מצב כזה. במצב שבו המרחק בין ההורים הוא גדול מאוד, יקבלו החלטה על הורה אחד שיהיה המשמורן העיקרי.

לחצו כאן כדי לקרוא את המאמר העוסק בנושא המרחק האפשרי בין ההורים בשביל להגיע להסדר של משמורת משותפת.

משמורת מלאה – יש דרך לשנות את ההחלטה?

גם במצב שבו הנטייה היא להחליט על הורה משמורן יחיד, יש דרך לשנות את ההחלטה. ייצגתי פעמים רבות במצבים שבהם היה נראה שהכיוון הוא של הסדר משמורן יחיד והצלחתי לשנות את ההחלטה. זה קרה לאחר שנימקתי את העמדה בצורה מקצועית והצלחתי להוכיח שטובת הילד מחייבת הסדר משמורן אחר שייטיב יותר עם הילדים.

במצבים כאלה הנושא כלל לא פשוט. לשם כך יש לבצע עבודה מאוד מקצועית. לכן יש לפנות לטוען רבני עם ניסיון רב. בכדי שהוא יצליח להשיג הסדר משמורת טוב כפי שאתם רוצים.

הפוסט משמורת מלאה של הורה אחד בלבד על הילדים הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

מאמר זה יעסוק בנושא משמורת ילדים. זהו אחד הנושאים הכי חשובים בהליך הגירושין. מכיוון שהילדים הכי מעסיקים את ההורים, לכן נושא הילדים הוא הכי חשוב להורים בהליך הגירושין. בנוסף, בפעמים רבות למרבה הצער ההורה מנסה לסחוט את בן הזוג בנוגע לדברים שונים ועושה זאת תוך ניהול מו"מ עם ההורה השני בנוגע לילדים. לא אכפת לו לגרום לנזק לילדיו, ובלבד לנסות ולסחוט את בן הזוג. אולם ניתן לומר שככלל הרצון להיות עם ילדים מאפיין זוגות רבים מאוד בהליכי הגירושין.

לפיכך השאלה העולה היא מה האפשרויות הרלוונטיות למשמורת הילדים?

משמורת ילדים

יש כמה אפשרויות למשמורת ילדים. נמנה אותם עם תוספת הסבר ליתרונות וחסרונות:

1. משמורת משותפת. כלומר מחלקים את זמני השהות של הילדים בין שני ההורים. היתרון בהסדר הזה הוא שכל אחד מההורים "מקבל" את הילדים למשך כחצי מהזמן. החיסרון בהסדר הזה הוא שלמרות שלעתים זה ההסדר שהכי מועיל לילדים, הרי שלעתים מדובר בהסדר לא טוב לילדים. זה מבלבל אותם ויכול לפגוע בהם בגלל סיבות רבות.
2. משמורת אצל האמא בלבד. הפתרון הזה אומר למעשה שברוב הזמן הילדים יהיו אצל האמא. אמנם גם האבא יוכל לפגוש את ילדיו, אולם ככלל הילדים יהיו אצל האמא. היתרון בהסדר הזה הוא שהוא מעניק יציבות לילדים שנמצאים אצל הורה אחד באורח קבע. החיסרון בהסדר הזה הוא שהילדים זקוקים לשני ההורים, וההסדר הזה עלול לפגוע בילדים.
3. משמורת אצל האבא בלבד. גם פתרון זה לא אומר שהילדים יהיו רק אצל האבא. אלא שהילדים יהיו בעיקר אצל האבא, ורק בזמנים מסוימים הם יהיו אצל האמא. גם כאן היתרונות והחסרונות דומים מאוד להסדר הקודם. מצד אחד יש יתרון ביציבות. ומצד שני החסרון הוא בכדך שרק הורה אחד דומיננטי בחיי הילדים וזה מגיע על חשבון ההורה השני.

הסיכויים לכל אחד מההסדרים

כדי לקבוע את נושא משמורת הילדים, יש הרבה פרטים משתנים. זה מאוד משנה מה הגיל של הילדים, היכן גרים שני ההורים, מה הסגנון והאופי של כל אחד מההורים ועד כמה הוא יודע לטפל בילדים באופן נאות ומתאים.

על מנת להגיע להסדר מועיל במשמורת ילדים, יש לפנות לטוען רבני מקצועי שילווה אתכם בדרך להשגת המטרה.

הפוסט משמורת ילדים הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

מאמר זה יסקור את נושא משמורת ילדים בבית דין רבני. נעסוק בשאלה האם בית הדין הרבני יכול להכריע בשאלה זו של משמורת הילדים. נסקור את הגישה של ביה"ד הרבני בנושא של משמורת הילדים.

משמורת ילדים בית דין רבני – בעל הסמכות?

תיקי הגירושין מאפיינים תיקים משפטיים ייחודיים שאין אותם ברוב נושאי המשפט. ברוב נושאי המשפט, הדיונים עוסקים בדרך כלל בנושא אחד ספציפי בלבד. לדוגמא בנושאי חוזים, הנושא מתמקד בנושא החוזים. כך גם ברוב נושאי המשפט.

בתיקי הגירושין הדבר שונה לגמרי. בדרך כלל בתיק גירושין אחד, יש כל כך הרבה נושאים. כמו לדוגמא גט, כתובה, מזונות, ילדים, רכוש אלה נושאים נפרדים שהמכנה המשותף ביניהם הוא שהם נמצאים ברוב תיקי הגירושין.

מי מחליט בנוגע לכל הנושאים הקשורים לגירושין?

בחלק מהמקרים לבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית. רק הוא יכול להחליט על חלק מהנושאים בגירושין. כך לדוגמא בנושא הכתובה רק בית הדין הרבני יכול להכריע.

בחלק האחר של הנושאים יש סמכות מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני. כלומר 2 הערכאות המשפטיות הללו יכולות לדון ולהכריע בנושאים אלה.

בנושא משמורת הילדים יש סמכות גם לבית המשפט לענייני משפחה וגם לביה"ד הרבני. כלומר כל אחת מ 2 הערכאות יכולות להכריע בנושא.

לחצו כאן כדי לדעת היכן תכלס ידונו בתיק שלכם? האם בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני?

משמורת ילדים ביה"ד הרבני – הגישה

גישת ביה"ד הרבני בנושא משמורת הילדים היא דומה לגישה של בית המשפט לענייני משפחה. אם כי יש הבדלים רבים ביניהם סביב נושא משמורת הילדים.

הגישה של בתי הדין הרבניים קובעת את הסדר משמורת הילדים על פי הקביעה מהי טובת הילד. לעיתים טובת הילד היא משמורת משותפת, אולם לא תמיד משמורת משותפת זה ההסדר שהכי מיטיב עם הילד. לכן בית הדין יקבע את ההסדר בהתאם לטובת הילד. בנושא הזה יש תמימות דעים בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט לענייני משפחה.

הבדלי הגישות הינם בפרקטיקה. לעיתים מה שמבחינת בית המשפט מהווה את טובת הילד, בעיני בית הדין דווקא ההסדר האחר הוא זה שמהווה את טובת הילד, ולהיפך.

לכן חשוב לפנות לטוען רבני מקצועי שיידע לנתח איך למקסם את ההצלחות שלכם בתיק הגירושין גם בנושא קביעת משמורת הילדים.

הפוסט משמורת ילדים בית דין רבני הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

המאמר הנוכחי יעסוק בנושא משמורת ילדים, בחוק הקיים בנושא חשוב זה.

כשמנתחים את נושא משמורת הילדים לפי החוק, יש בכך כמה נקודות שכדאי להכיר.

הנושא מעסיק רבות הורים לילדים הנמצאים בהליכי הגירושין, ומאמר זה יתמקד בנושא החשוב הזה.

משמורת ילדים – חוק עד גיל 6

היה מקובל שעד לגיל 6, הילדים יהיו באחריות האמא בלבד. אמנם יש משמעות גם להורות של האבא אף לפני גיל 6. אולם עיקר הזמן הילדים הקטינים יהיו אצל האמא. המושג הזה נקרא "חזקת הגיל הרך". בעקבות מסקנות ועדת שניט, חזקת הגיל הרך איבדה ממשקלה המשפטי. כיום המושג הזה עודנה קיים. אולם בתי המשפט כבר לא ממהרים לקבוע באופן אוטומטי בהתאם לחזקת הגיל הרך. כיום נוהגים לקבוע הסדר של משמורת משותפת.

לקריאת המאמר העוסק בחזקת הגיל הרך ועל השינויים שחלו בנושא זה במהלך השנים עד לפסיקות העדכניות, לחצו כאן.

ילדים לאחר גיל שש

לאחר גיל שש הילדים בדרך כלל יהיו במשמורת משותפת. לרוב זוהי טובת הילדים. אם כי ישנם מצבים רבים שבהם קובעים הסדר אחר. זה יכול להיות במצב של הורה שלא כשיר לגדל את ילדיו. זה יכול לקרות כשהמרחק בין ההורים הוא גדול. ככל שהמרחק הגיאוגרפי בין ההורים הוא רב יותר, כך זה מקשה על הילד. מכיוון שהערכאה השופטת מכריעה בהתאם לטובת הילדים, יש למרחק המגורים השלכות משמעותיות על ההחלטה בנוגע להסדר המשמורת.

לחצו כאן כדי לקבל תמונת מצב אודות המרחק המקסימאלי האפשרי בין ההורים מבלי שיפגע בהסדר המשמורת המשותפת.

גישת בתי הדין הרבניים

ההלכה בנושא הזה היא אחרת. לפי ההלכה ילדים עד גיל שש יגדלו אצל האמא ברוב הזמן. לאחר גיל שש, הבנים יהיו אצל האבא. לעומת זאת הבנות יהיו אצל האמא. יש לכך מספר סיבות הלכתיות.

כיום גם בבתי הדין הרבניים הגישה השתנתה. אין החלטה אוטומטית בנוגע להסדר המשמורת. בדרך כלל יהיה משמורת משותפת, אבל זה כמובן לא באופן גורף.

משמורת ילדים – חוק היכן דנים בנושא

ניתן לפתוח בתביעה בנושא משמורת הילדים גם לבית המשפט וגם לבית הדין. בנושא הזה יש סמכות לשני הערכאות. ההחלטה היכן ידונו בנושא תהיה לפי מי שפתח ראשון בהליך ליישוב סכסוך.

לחצו כאן להעמקת הידע בנושא קביעת הדיונים בערכאות השונות ואודות "מרוץ הסמכויות".

הפוסט משמורת ילדים חוק הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

מאמר זה יעסוק בנושא משמורת ילדים לפני גירושין. נסקור את המצב של ילדים להורים שפתחו בהליכי גירושין.

אחד הנושאים שהכי מעסיקים הורים שנמצאים בהליך גירושין היא על הילדים שלהם. מה יהיה עליהם. היכן הם ישהו. כיצד הגירושין ישפיעו על הילדים.

לקריאת המאמר העוסק במשמורת הילדים, לחצו כאן.

משמורת ילדים זמנית – איך קובעים?

גם לפני שהליך הגירושין מסתיים, ידונו על נושא הילדים. בית הדין או בית המשפט יכריע על נושא משמורת זמנית עבור הילדים.

בדרך כלל יקבעו משמורת זמנית אצל שני ההורים. בתקופה זו יעקבו אחרי הילדים. יראו כיצד הסדר זה משפיע עליהם. כיצד הם מתפתחים. איך הם מתייחסים לילדיהם.

לאחר תקופה בית הדין ובית המשפט יכריע על משמורת קבועה. ההכרעה תהיה גם על סמך תסקיר שרותי הרווחה. בתסקיר יבדקו את מצב הילדים והיחס שהם זוכים מכל אחד מההורים.

משקל רב יהיה גם על התנהלות ההורים במהלך התקופה בה היה הסדר זמני.

אין הנחיה מחייבת שלפיה יהיו חייבים לקבוע בנוגע להסדר של משמורת קבועה. יש מקרים שההכרעה אף תהיה בניגוד לתסקיר שרותי הרווחה. לעיתים ניתן לשכנע את בית הדין או את בית המשפט שהתסקיר הינו מגמתי. יש להוכיח זאת מהגישה של העו"ס שהייתה מגמתית ועוינת כלפי אחד ההורים.

עם זאת יש לתסקיר משמעות רבה. ברוב המקרים אף יקבלו את ההמלצות העולות מהתסקיר.

משמורת זמנית – יהפוך לקבוע?

האם כשקובעים הסדר משמורת זמני, זה אומר בהכרח שההסדר יהיה אותו דבר גם בהמשך?

כדי לבחון את התשובה לשאלה, יש לכך 2 רבדים. רובד היסטורי. ורובד מהותי.

במבט היסטורי יש פעמים רבות שבהם ההסדר של המשמורת משתנה מאוד. ההסדר הזמני נמחק, ומתחילים בהסדר שונה לחלוטין.

ברובד המהותי זה קצת שונה. אכן ההסדר הקבוע לא בהכרח יהיה אותו דבר כמו מה שקבעו בהסדר הזמני. אולם ההסדר הזמני ילמד דברים רבים. כתוצאה מההסדר הזמני, בית הדין או בית המשפט יגבש את החשיבה במקרה הפרטני שלכם מה היא טובת הילדים. הוא יוכל לעשות זאת בצורה מעשית יותר, כי הוא יראה מה היה בתקופה של המשמורת הזמנית. לכן זה כלל לא מחייב שההסדר הזמני יהפוך להסדר קבע. אולם יהיה לכך משקל רב.

סיכום

לסיכום: גם לפני הגירושין יקבעו הסדר של משמורת זמנית. ההסדר הזה הינו משמעותי ביותר. אולם זה כלל לא מחייב שההסדר יישאר על כנו גם לאחר הגירושין.

הפוסט משמורת ילדים לפני גירושין הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

מאמר זה יעסוק בנושא הסמכות של ההורים על הילדים שלהם בסוגי המשמורת השונים.

לעיתים תהיה קביעה של משמורת משותפת. מצב זה קובע שהילדים יהיו בחלק מהזמן אצל האבא ובחלק מהזמן אצל האמא. כמובן שלהסדר זה קיימים יתרונות וגם חסרונות, והוא נחשב להסדר די נפוץ.

לעיתים יקבעו הסדר אחר לנושא המשמורת. לדוגמא יש מצבים שבהם יקבעו על משמורת יחידנית. כלומר שהורה אחד יהיה משמורן בלעדי על הילדים.

המשמעות היא שהילדים יהיו אצל הורה אחד.

הסדר זה לא מפקיע את זמני השהות עם ההורה האחר. בדרך כלל יקבעו זמני שהות שבהם הילד יהיה אצל ההורה השני. אולם ברוב המשמעותי של הזמן הילד יהיה אצל הורה אחד.

משמורן יחיד – המשמעות

מצב זה מעורר חשש רב אצל ההורה שלא נמצא בהסדר המשמורת. קיים חשש שהילד יגדל רק אצל הורה אחד. ההורה השני רוצה להשפיע ולהיות בקשר קרב עם הילד שלו. הוא רוצה לעצב את דמותו וזהותו של הילד. במצב בו הילד כמעט לא נמצא אצלו, ההרגשה יכולה להיות כאילו אותו הורה אינו רלוונטי כלל בחייו של הילד. ההרגשה הינה כואבת ופוגענית מאוד.

אכן במצבים רבים הסדר של משמורן יחיד נקבע בשל העובדה שההורה השני פוגע בילד. שהילד כלל לא מעניין אותו. אולם לא על סוג זה של הורים אנו עוסקים במאמר זה.

בהחלט יתכן שיקבעו הסדר של משמורת יחידנית למרות שההורה השני הוא נורמטיבי ואף הורה טוב אכפתי ואוהב.

לכן זה מעורר את השאלה האם ההורה שכמעט ולא רואה את ילדיו, נשאר עם איזושהי סמכות על הילדים שלו?

האם ההורה שאינו המשמורן אכן נשאר ללא סמכות על הילדים?

התשובה היא חד משמעית כן! אכן, הילדים כמעט ולא יראו את אותו הורה. יתכן אפילו שהורה זה יהיה פחות רלוונטי מבחינת הילדים. אולם מבחינת האחריות והסמכות, הוא הורה לכל דבר. יש לו זכות מלאה להחליט על כל מה שנוגע לילדיו. בכל נושא משמעותי יצטרכו לשאול לעמדתו, ויתחשבו בדעתו. זה לא אומר בהכרח שיקבלו את כל מה שהוא רוצה. הגישה בפסיקה תהיה על פי טובת הילד. זה הקו שמנחה הן את בית הדין הרבני והן את בית המשפט לענייני משפחה. אולם הם יתחשבו עד למאוד בדעתם של שני ההורים. כולל של ההורה שאינו המשמורן של הילד.

הפוסט משמורת ילדים סמכות הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

אחד הנושאים המרכזיים ברוב הליכי הגירושין הינם משמורת הילדים, ובמאמר הנוכחי נעסוק בסוגי משמורת הילדים.

הילדים הם היקרים לנו מכול, וכולנו רוצים להגן עליהם, לדאוג להם, לרווחתם ולהצלחתם. אנו רוצים שיהיו קרובים לנו. במצב של גירושין, כאשר ההורים נפרדים, עולה השאלה מה יקרה מכאן והלאה עם הילדים?

החזקת ילדים בגירושין – פתרונות שונים

יש פתרונות רבים לנושא החזקת הילדים בתהליכי גירושין. ישנם סוגים רבים של משמורת ילדים. ההכרעה אודות סוג מסוים של משמורת נקבעת בהתאם לקיומם של גורמים רבים מאוד. במאמר הנוכחי נסקור את הסוגים של משמורת הילדים, וננתח את האפשרויות הללו.

סוגי משמורת ילדים – הסדר משמורת משותפת

הפתרון הנפוץ ביותר הוא משמורת משותפת. המשמעות היא שהילדים יהיו בחלק מהזמן אצל האבא, ובחלק מהזמן אצל האמא.

זה נשמע פתרון הוגן, סביר וראוי.

זה גם נשמע כמו הפתרון הטוב ביותר לילד. כך הוא יהיה קרוב גם לאבא וגם לאמא. שניהם יהיו מעורבים בחייו וידאגו לו.

עם זאת חשוב להעיר שיש לפתרון הזה גם בעיות רבות מאוד.

ראשית, אם אחד ההורים פוגע בילדים, הפתרון של משמורת משותפת עלול להיות לא פחות מהרסני לילדים.

אגב, כשמדברים על פגיעות זה לא חייב להיות דווקא פגיעות פיזיות או מיניות. זה יכול להיות הסתה כנגד ההורה האחר. תופעה זו מכונה ניכור הורי. כלומר יש הרבה מצבים שבהם ההורה פוגע בילדיו, תוך גרימת נזק משמעותי לילדיו.

נוסף על כך, בהסדר של משמורת משותפת, המשמעות היא שלילדים אין בית יציב. הם נעים ושבים מבית לבית, ואין להם בית אחד ברור.

הבעייתיות בהעדר בית יציב גוברת כאשר שני ההורים גרים במרחק ניכר זה מזה. מצב זה פוגע בילד ומצריך ממנו לנסוע בכל פעם כשהוא נע מהורה להורה.

משמורן יחיד

פתרון של משמורן יחיד קיים במקרים רבים.

האפשרות הזו קיימת בעיקר במקרים שבהם אחד ההורים פוגע בילדיו.

האפשרות גם קיימת במקרים בהם יש מרחק ניכר מאוד בין ההורים. אמנם הטלטול לא נעים גם כשהמרחק אינו רב. אולם ביה"ד וביהמ"ש אינו ממהר לקבוע משמורן יחיד בשל מרחק בין ההורים. בדרך כלל יקבעו הסדר של משמורן יחיד רק כשהמרחק בין הבתים של ההורים הוא גדול ומשמעותי.

משמורת מלאה לאם

על פי חזקת הגיל הרך, המשמורת של ילדים עד גיל 6 תהיה בידי האמא בלבד. אמנם נעשו שינויים רבים בחזקת הגיל הרך. שינויים הבאים לידי ביטוי בפסיקות רבות. אולם החזקה עודנה קיימת בחוק.

חשוב להדגיש שבנושא חזקת הגיל הרך קיימים הבדלים מאוד מהותיים בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים.

לקריאת המאמר העוסק בחזקת הגיל הרך, לחצו כאן.

הפוסט סוגי משמורת ילדים הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

רבים שואלים את עצמם האם יש אפשרות שיקבעו משמורת מלאה לאם? היתכן שרק האמא היא זו שתהיה אחראית על הילדים?

התשובה לכך תלויה במספר נתונים.

ראשית, חשוב מאוד להבהיר שגם אם המשמורת תהיה רק אצל האמא, אין הדבר אומר שהיא תהיה האחראית הבלעדית על הילדים. זה לא אומר שלאבא לא תהיה "מילה" על הילדים. אלה שני נושאים אחרים לחלוטין. שני ההורים יהיו משמעותיים לילדים. יחד עם זאת לא תמיד הילדים יהיו פיזית אצל שני ההורים.

אמנם פעמים רבות יקבעו הסדר של משמורת משותפת. אולם יש מצבים שונים אשר בהם יהיו פתרונות אחרים.

משמורת מלאה לאם – עד גיל 6

יש מושג שנקרא "חזקת הגיל הרך". חזקת הגיל הרך מתבססת על סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. סעיף זה קובע כי:

"רשאי בית המשפט לקבוע… כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

כלומר המשמעות של חזקת הגיל הרך היא שעד גיל 6, הילדים יהיו אצל האמא. אם כי סעיף זה אינו גורף וחד משמעי. נקבע שבמקרים מיוחדים ביהמ"ש יכול לקבוע משמורת בהסדר שונה. אולם בעבר ביהמ"ש היה נמנע מכך (למעט מקרים קיצוניים).

בשנת 2005 קמה ועדת שניט כדי לבחון את חזקת הגיל הרך. הוועדה בחנה את יתרונותיה וחסרונותיה של חזקת הגיל הרך. הוועדה המליצה לבטל כליל את חזקת הגיל הרך, ולקבוע שבכל מקרה ביהמ"ש יחליט את הסדר המשמורת בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה לגופו.

כיום בביהמ"ש לענייני משפחה קובעים לעיתים משמורת משותפת אף לקטינים בני פחות מגיל שש. אין כבר את חזקת הגיל הרך באופן אוטומטי. הדבר תלוי בנסיבות הצדדים ובהתחשב במקרה הספציפי של מקרה לגופו של עניין.

גם בביה"ד הרבני קיים מצב שבו תהיה משמורת מלאה. הסיבה נובעת מנימוקים הלכתיים. לפי ההלכה עד לגיל 6 הילדים יהיו אצל האמא. לאחר גיל 6 הבנות יהיו אצל האמא ואילו הבנים יהיו אצל האבא.

כך שגם בביה"ד קיימת חזקת הגיל הרך. אמנם היא נובעת מסיבות שונות, אבל המצב הזה קיים במקרים רבים.

משמורת מלאה לאחד ההורים

בנוסף חשוב להדגיש שיש פעמים שיקבעו משמורת מלאה לאחד ההורים אף לאחר גיל 6. לאו דווקא לאמא. זה יכול להיות או אצל האבא או אצל האמא. הדבר יכול לקרות לדוגמא אם אחד ההורים לא מטפל כיאות בילדיו. או לדוגמא אם ההורים גרים במרחק רב זה מזה.

במצבים אלה ביהמ"ש וביה"ד יכולים לקבוע הסדר משמורת שבו הילדים יהיו אצל אחד ההורים.

הפוסט משמורת מלאה לאם הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

המאמר הנוכחי יעסוק ברצון הילד בנושא המשמורת ועד כמה הנושא רלוונטי ומשמעותי.

ראשית נקדים בקצרה את הפתרונות של המשמורת. לאחר שנסביר את הפתרונות השונים של משמורת, נסביר עד כמה חשוב מה דעת הילד בנוגע לפתרונות הרלוונטיים.

משמורת – סוגים שונים של משמורת

הסדר שמאוד נפוץ בהליך הגירושין עם ילדים, הוא משמורת משותפת. ההסדר קובע שהילדים יהיו בחלק מהימים אצל האבא ובחלק מהימים אצל האמא.

לעיתים יש להסדר זה מעלות ויתרונות רבים, אבל לעיתים יש לו גם חסרונות משמעותיים.

לכן עולה השאלה עד כמה ישאלו את הילד היכן ירצה להיות. אם אצל האבא או אצל האמא או במשמורת משותפת.

רצון הילד משמורת – לעיתים חלק ממכלול השיקולים

ההתייחסות לרצון הילד בנוגע למשמורת בהחלט קיימת, אבל תלויה בכמה היבטים.

ראשית, בית הדין או בית המשפט יקבע אם יש סכנה לילד בשהות אצל אחד ההורים. אם הם מתרשמים שיש סכנה לילד, זה כמובן לא רלוונטי מה הילד יגיד. אם כי טענות הילד יכולות להשפיע על הגישה בנוגע למסוכנות ההורה.

שנית, הדבר תלוי בגילו של הילד. הדבר נקבע במפורש במספר חוקים שעל בית הדין ובית המשפט לשמוע את הילד. להתרשם מטיעוניו ומזווית מבטו. הסייג שנקבע לכך בחוק זה שהדבר ייעשה בהתאם לגילו והבנתו של הילד. כלומר ניתן להבין שלא ישאלו את דעתו של ילד בן 3, אבל לא יחליטו החלטה על ילד בן 12 בלי לשמוע את דעתו. אין גיל שקובע לעניין הזה, אלא הדבר נתון להחלטה של בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה. תלוי היכן דנים בנושאים שקשורים לקטינים.

גם במקרים בהם מתייעצים עם הקטינים, זה לא אומר שיקבלו את מה שהם רוצים. המשמעות של העובדה ששואלים את הקטינים היא רק להתרשמות כדי לנסות לקבל החלטה לטובת הילד. יש פעמים כשישאלו את הילד, יתרשמו שקיימת תופעה של ניכור הורי. מצב זה דורש התייחסות נפרדת והערכאות רואות את הנושא בחומרה רבה.

סיכום

לסיכום ניתן לומר שפעמים רבות ירצו לשמוע את עמדת הילד. להבין מה זווית המבט שלו בנושא לדברים שקשורים אליו בהליך הגירושין. יחד עם זאת, עמדת הילד אינה מחייבת, והיא רק מהווה אינדיקציה שיכולה להשפיע בכמה מישורים.

הפוסט רצון הילד משמורת הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.

ניכור הורי – תביעה

מצב של ניכור הורי והגשת תביעה בגין ניכור הורי הוא מצב כואב בו הילד מתנכר לאחד מההורים ללא סיבה מהותית. מצב זה קורה לרוב בהליכי גירושין. הורה אחד מסית את הילד כנגד ההורה האחר. כדי להתמודד עם מצב מצער זה, אפשר לתבוע על ניכור הורי.

חשוב להבין שהתופעה קיימת גם במצבים אחרים. זה קורה לא רק בהליכי גירושין. אולם בהליכי גירושין זה קורה בהיקפים גבוהים בהרבה. בנוסף במצב בו התופעה קורית בהליכי הגירושין, אפשר לפתור את הנושא מבחינה משפטית.

מהי מטרת ההורה המנכר?

חשוב מאוד להבין את מטרת ההורה המנכר. מה מניע אותו. מה הוא רוצה להשיג בכך. כשמבינים את מטרת ההורה המנכר, יהיה אפשר להבין איך אפשר לפתור את המקרים המצערים הללו.

ההורה שמסית את הילד יכול לפעול כך בגלל אחת מכמה סיבות.

1. בגלל שהוא מנסה לנקום בהורה השני. סיבה זו היא רגשית מטעמי נקמנות גרידא. הוא לא רוצה להרוויח משהו, אלא רק לנקום.
2. בגלל שבכך הוא מנסה לסחוט את ההורה השני. זה יכול להיות במשמורת ויכול להיות בתשלום מזונות. סיבה זו היא שכלית מתוך ציפייה לנצח בהליך הגירושין. זה מאפיין הורה קר ש"מנצל" את הילדים שלו לטובת העניינים האישיים שלו בלבד.

חשוב להדגיש שיש מקרים שבהם הילד מנתק קשר עם אחד מהוריו. למרות זאת זה לא ייחשב לניכור הורי. למשל אם אחד ההורים מתעלל בילד. זה יכול להיות פגיעה פיזית, מינית, נפשית ומילולית. זה יכול להיות כל פגיעה מכל סוג שהוא. במצב כזה טבעי שהילד יפתח עוינות כלפי ההורה הפוגע. מצב זה כמובן לא ייחשב שההורה הסית נגד ההורה האחר.

ניכור הורי נחשב רק כאשר הניכור של הילד נובע בגלל ההסתה של הורה אחד (המנכר) כלפי ההורה השני (המנוכר).

לכן לפני שמגבשים פתרונות איך להתמודד עם התופעה הזו, חשוב לבדוק האם אכן מדובר בניכור הורי.

חשוב להדגיש שלא תמיד ההורה אשם בכך שהילד נמצא אצל משמורן יחיד. יש הרבה סיבות שיכולות למנוע משמורת משותפת, ולא תמיד מדובר בהתנהלות שמעידה על תופעת הניכור ההורי.

איך להתמודד עם ניכור הורי?

במקרה בו קיים ניכור הורי, יש כמה אפשרויות איך להתמודד עם זה. בכל מצב יש את הפתרון שיתאים למקרה הספציפי.

כאמור, הסברנו שיש 2 סיבות המניעות את ההורה המנכר להסית את הילד כנגד ההורה המנוכר. לכן הפתרון יהיה בהתאם. על ההתמודדות מול הסיבה השכלית לניכור הורי, נרחיב בהמשך. אולם כאן המקום לציין שדרך ההתמודדות מול ניכור הורי שנובע מסיבה רגשית (של נקמנות וכדומה) זהה להתמודדות מול ניכור הורי שנובע מסיבה שכלית. הסיבה היא כי גם הורי מנכר שעושה זאת מרגשות, עשוי לשנות דעה ולמתן את ההסתות כשיראה שזה פוגע בו בצורה משמעותית. זה יכול לקחת זמן, אבל בסופו של דבר גם הוא יבין שזה פשוט לא ישתלם לו.

אז מה עושים?

יש 2 אפשרויות מובילות להתמודדות מול תופעת ניכור הורי.

האפשרות הראשונה היא הגשת תביעה לנזיקין בגין הניכור. ישנם פסקי דין בהם חייבו את ההורה המנכר בסכומים מאוד משמעותיים של למעלה מ 100,000 ₪. במקרים אחרים חייבו אף ב 400,000 ₪. אלה סכומים שמשתנים ממקרה למקרה. בכל מקרה אפשר לחייב בהרבה מאוד כסף.

לכן תביעת נזיקין יכולה לפעמים לפתור את בעיית הניכור ההורי. כשההורה ישלם סכומי כסף כאלה, הוא כנראה ישנה את גישתו כלפי ההורה האחר, וימתן את סגנונו.

האפשרות השנייה היא לבקש להפחית ואף לבטל את תשלום המזונות. זו יכולה להיות סנקציה מאוד משמעותית כנגד ההורה המנכר. אם ביה"ד יתרשם שמדובר בניכור הורי, תביעה לביטול דמי המזונות יוכלו לשנות את המצב. במצב בו ההורה המנכר מפסיד סכומי כסף משמעותיים, הוא מבין שני דברים.

ראשית, אם הוא ניכר מנקמנות הוא רואה שהוא משלם על זה ביוקר. לכן זה עשוי לגרום לו לחשב מסלול מחדש.

שנית, אם הוא ניכר בגלל שחשב שתצמח לו תועלת מהתנהגותו, הרי שלאחר שיתחיל להפסיד כסף בגין התנהלותו הוא יבין שלא די שלא צמחה כל תועלת, אלא הוא אף ניזוק מכך בצורה משמעותית.

אלה הפתרונות המרכזיים להתמודדות עם ניכור הורי. כמובן שבכל מקרה צריך להתאים את דרך ההתמודדות המתאימה מול המקרה הספציפי.

אם אתם נתקלים בתופעה מצערת של ניכור הורי, חשוב לפנות בדחיפות לטוען רבני כדי שתוכלו לפתור את הבעיה בצורה היעילה ביותר.

הפוסט ניכור הורי – תביעה הופיע לראשונה ב-טוען רבני - יוסי יאקאב.